ישיבת כרם ביבנה

עבודת ער''ה – התכנסות בכלל

הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה

MS Word להורדת השיעור

א"ר יצחק כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה שנא' "מראשית השנה" – מרשית כתיב, ועד אחרית מכלל דאיכא אחרית" (ר"ה טז).

הפירוש הפשוט ששנה רשה בתחילתה הוא שאם "ישראל עושין עצמם רשים בר"ה לדבר בתחנונים ותפלה, שנא' בתחנונים ידבר רש" – רש"י.

אך הרב קוק זצ"ל נראה לו כוונה נוספת בזה, ויש בזה הערה חשובה להנהגה הדרושה לנו בתחילת החג. הכל מדברים על עניינו של היום שהוא יום הדין, אך הדין הוא דווקא ביום, וכך אמר בירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, שאינו דן אלא ביום שעה שעסוקים במצוות, האם יש עניין מיוחד בלילה?

תכונתם של עשי"ת – "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב", שתשובת היחיד מתקבלת ביותר בעשי"ת, אך אנו חפצים להכתב בספר חיים מיד, וע"כ העצה היא להתאחד עם הכלל, כדי שזכות הרבים תסייע לנו למחר ביום הדין, שאמנם הדין הוא לכל יחיד, אך זכות גדולה כשבאים בכח הכלל, שאם כל אחד בא בכח עצמו, זקוק הוא להרבה יותר זכויות.

זוהי הסיבה שר"ה קודם ליוה"כ, אף שהיה ראוי שלפני שאדם ממליך את הקב"ה שיטהר עצמו ביום הדין, אלא שהמבט הוא הפוך, קודם יכליל אדם עצמו עם הצבור ורק אח"כ יבא לדין הפרטי בכח הצבור.

"בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון", בר"ה הכתיבה, וביוה"כ החתימה. והגמ' בשבת: אומרת "ששמו של הקב"ה שלום וחותמו אמת". ההבדל בין השם לחותמת הוא שאת השם כותבים אות אחר אות, אך החותמת היא בבת אחת, וע"כ שם שלום שייך לר"ה שהוא יום הכתיבה, וחותם האמת שייך ליוה"כ שהוא יום החתימה.

וכבר קבעו חז"ל, שהשלום קודם לאמת, שכן משנים מפני דרכי שלום. וכ"כ המהר"ל שיש להעדיף השלום על האמת, שבלי שלום יש מחלוקת וזה הפסד העולם ואז גם אין אמת. דבר זה מצינו כבר אצל יעקב כשאמר לבניו "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית א-ל ואעשה שם מזבח לא-ל העונה אותי".

הבדל יש בין מזבח למצבה, המצבה היא אבן אחת ואילו המזבח עשוי מאבנים רבות שנתחברו. על המצבה אמרו חז"ל שהיתה אהובה בזמן האבות אך נשנאה בזמן הבנים, כי האבות סללו כל אחד מהם דרך מיוחדת בעבודת ה', אברהם – חסד, יצחק – יראה, ויעקב – תורה, וע"כ כל אחד מהם הקים מצבה מאבן אחת, דרך אחת.

לאחר שנולדו י"ב שבטים נעשו מהשלשה נתיבים רבים, וזו הדרך הרצויה בעם ישראל, שיהיו בו גוונים רבים אך הכל למטרה אחת. וע"כ הרצוי הוא המזבח – אבנים במספר רב, אך מחוברים יחדיו, ולא מצבה מאבן אחת ודרך אחת. וכך כתב החת"ס בפ' ויצא עה"פ "ויקח מאבני המקום": שהרמב"ן כ' שם שיעקב מצא י"ב אבנים ונעשו לאבן אחת, ומסיים שם החת"ס: והפורש מן הציבור ליקח לו דרך לעצמו, אפי' לשם שמים, היא המצבה אשר שנא ה'.

יעקב בשובו לארץ ישראל רוצה להחדיר בהם תחושת האחדות, אומר לבניו "הסירו אלהי הנכר", וכבר הסברנו שהפירוד הוא לעובדי ע"ז, כמ"ש "יתפרדו כל פועלי און" ועשו הם נפשות הרבה, וישראל הם שבעים נפש - נפש אחת, וע"כ אמר להסיר יסוד הפירוד, הע"ז, וזה אפשרי, כי במהותם הם באמת אחד, ורק בחצוניות הם נפרדים, וע"כ יש להחליף השמלות, הלבושים החיצוניים, ונעלה לבית א-ל, ושם נעשה מזבח, מכל הדרכים השונים נעשה מזבח אחד.

וכן מצינו באליהו, כשרצה להחזירם בתשובה, נאמר "ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך". שהדבר הראשון לחזרה בתשובה הוא איחוד הלבבות [וכן אמר השפת אמת, שיש אפשרות לרשע לחזור בתשובה ע"י שמתחבר אל הכלל, שעיקר החטא הוא הפרישה מן הכלל]. וזה עשה ע"י בניית המזבח, וכח זה לקח מיעקב כשאמר לו הקב"ה "ישראל יהיה שמך", כשנצח את שרו של עשו שרצה לפגוע באחדות יעקב ונגע בכף ירכו, ואמרו חז"ל בכח ההולדה ובדורות הבאים.

והנה יעקב הוסיף בדבריו "ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי", וזה יובן עפ"י מ"ש חז"ל בענין תפילת הדרך, שאומרים אותה דווקא משהחזיק בדרך, ולכאורה הכלל הוא שסתם דרכים בחזקת סכנה, והרי אמרו חז"ל "לעולם יקדים אדם תפילה לצרה", ולמה לא יקדים תפילת הדרך לפני שיצא לדרך?

הגמ' בברכות אומרת בענין תפילת הדרך "לעולם לישתיף איניש נפשיה בהדי צבורא, שיאמר בל' רבים "ותוליכנו לשלום", ולמה באה אזהרה זו דווקא בענין תפילת הדרך, והרי יש כמה תפילות שהן בל' יחיד כמו אלוקי נצור, ואלוקי עד שלא נוצרתי.

המהר"ל כ' (נתיב התורה פ"א) שהדרכים הם בחזקת סכנה מפני שכשאדם בדרך הוא נפרד מהכלל ויוצא מהסדר הכללי, וע"כ רצו חז"ל שבשעה שנפרד מהכלל, יחבר עצמו לפחות במחשבה ובדיבור התפילה לכלל, וע"כ אמרו שדווקא כשהחזיק כבר בדרך, ואז ירגיש את בדידותו ויחוש כמה מוסיף לו הכלל, והרי זה רגע שבו מכניס בלבו אהבת הכלל ביותר, ואז קונה תפילתו מעלת הכלל, ובתפילת הכלל יש תועלת גם כשלא קדמה התפילה לצרה, וע"כ מתפלל בל' רבים ודווקא כשהחזיק בדרך.

וזהו שהדגיש יעקב את בניית המזבח, להורות על השתתפותו יחד עם הכלל, "לא-ל העונה אותי ביום צרתי", אעפ"י שלא הקדים תפילה לצרה, גם "ויהי עמדי בדרך", שכשהיה בבית מדרשו של שם ועבר היה כלול עם הצבור, ועכשיו שהיה בדרך ג"כ היה ה' עמו מצד שהיה מאוגד עם הכלל, וע"כ בנה מזבח לרמוז על היסוד הזה.

וזהו שאמרו "כל שנה שרשה בתחילתה", כי העשיר פועל לבדו ואינו זקוק לסיוע מאחרים, אך העני אין בכוחו לפעול לבדו, והוא זקוק להתחבר עם אחרים, וע"כ הרש מצטרף אל הכלל.
ופסוק זה נאמר בקשר לארץ ישראל, "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא וכו' אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים", ואח"כ מציין שהארץ הזאת ה' דורש אותה מראשית שנה, כי במצרים הפרנסה באה לכל אחד לפי השתדלותו, שכל אחד משקה אותה לעצמו אבל בארץ ישראל "למטר השמים תשתה מים", כדי שיהיה דבק עם הכלל, וכך כל אדם מישראל הוא כעני ורש ובע"כ צריך להתחבר עם הכלל, וזהו הדגש שראשית הוא ראשית השנה, וגם מל' רש, שביום זה צריך להרגיש עצמו כעני שחייב להתחבר עם הכלל, וע"כ סידרו לנו את הלילה, לפני הדין של מחר, כדי להקדים את השלמות של האחדות. וזהו שבלילה מברכים איש את רעהו בברכות ועושים סימנים בו ותפילות עבור כלל ישראל, כדי להרבות בשלום, כדי שיקרא עלינו שמו של הקב"ה, ויתקיים בנו "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", ושמו כאמור שלום, וע"י שעושה עצמו רש בתחילה גורם לברכה ולעשירות בסוף וזהו שכשהיא רשה בראשיתה, מתעשרת בסופה.

וכ' הסבא מקלם, שאם רוצה אדם לזכות בדין עליו להיות שייך לכלל ושיהיו הרבים צריכים לו.
ובס' מגלה עמוקות כ' שצבור בגי' רחמים, וכן המקרא "לא הביט און ביעקב", הוא בגי' רחמים ובגי' צבור.

ובתפילת מוסף אומרים: "וכל מי שעוסקים שצרכי צבור באמונה הקב"ה ישלם שכרם וירפא לכל גופם ויסלח לכל עוונם", והרי בתהילים נאמר "הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, ולמדו מכאן במגילה יז: דלכן בשמו"ע מקדימים סלח לנו לרפאנו, שזה הסדר הרצוי. ולכן גם מבקשים קודם כל "השיבנו אבינו לתורתך", ורק אח"כ "רפאנו ה' ונרפא". ומדוע בעוסקים בצרכי ציבור רפואה קודמת לסליחה? אלא שכשמדובר בעוסקים בצרכי צבור באמונה ומזכי הרבים, כיוון שרבים צריכים להם, אין צורך להקדים סליחה לרפואה, אלא הרפואה באה מ"מ.

 

 

השיעור ניתן בכ"ט אלול תשס"ח

קוד השיעור: 4604

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

ערב ראש השנה תשס"ח

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K