דברים מופלאים ונסתרים כתב הרב קוק זצ"ל בעניין המגילה.

סתם מגילה היא מגילת אסתר. מחצדי חקלא נקראים בעלי הסוד. ושורש הנסתרות לה' אלוהינו הוא י-ה. ע"כ מגילה אותיות 'מגל י-ה'. מגל הנצרך למחצד חקלא של ההסתר ד'הסתר אסתיר', שמכאן אסתר מן התורה. ובשתי ההסתרות אי"ה כח"ב כלולות בהן (עולת ראי"ה, א, עמ' תלז).

דבריו עמוקים ביותר, ומ"מ נוכל להתבשם מהם.

ע"פ תורת הנסתר "מחצדי חקלא" (קוצרי השדה) הם אנשי הסוד, "הם ת"ח העוסקים בתורה וסודותיה, ושדה זה הוא רמז לשדה תפוחים שהוא השכינה הקדושה, ומה שנזרע הם אורות עליונים. הם קוצרים ממנה ונהנים שם מזיו השכינה ע"י עסקם בתורתו הקדושה" (ר' חיים ויטאל, דרך אמת).

שתי האותיות הראשונות של שם ההוי"ה - יו"ד ה"א - הן הצד העליון והנסתר של שם ה', ואילו האותיות האחרונות - ו"ו ה"א - הן מבטאות את ההמשכה למטה, "בחינת הכוח לגילוי הפעולה" (הרב אשלג, תלמוד עשר הספירות, כרך א, עמ' כה). ועל כן האות הראשונה של הצד העליון והנסתר של שם ה' הוא יו"ד, המורה על הנסתר, הנקודה הבלתי נתפסת. והאות הראשונה של שתי האותיות המשפיעות כלפי מטה היא ו"ו, הנמשכת כלפי מטה.

"יד על כס י-ה" - "שאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק". חסרות בשם ה' האותיות ו"ו ה"א, שתי האותיות המשפיעות כלפי מטה. ושואל ר' צדוק, מדוע שם י-ה נהגה, ושם הוי-ה אינו נהגה, אדרבא, היה צריך להיות ששם י-ה, אינו נהגה, שהוא במעלה יותר, שהוא הצד העליון שבשם ה'. ותשובתו של ר' צדוק:

בשם העליון מכירים גם אומות העולם, שהוא אלקי האלהים, אלא שהאמונה מצטמצמת רק בפן העליון של שם השם, ומה שחסר באמונתם הוא דווקא גילוי של רבש"ע בעולם התחתון, שהרי לשיטתם 'עזב ה' את הארץ', ואיננו מתעניין במה שנעשה בארץ, ולכן חסרות האותיות ו"ו ה"א, שמורות על ההמשכה למטה. ואילו אנו "מייחדים שם י-ה בו-ה", להורות שהצד הנסתר, העליון, מתגלה גם בעולמנו התחתון.

וזה תפקידם של מחצדי חקלא, קוצרי השדה, לגלות את האור הנזרע והנסתר. והנה הכלי שבו משתמשים הקוצרים הוא המגל, וכיוון שעניינה של המגילה לגלות את שם השם הפועל במחשכים, אף שהוא אינו נראה ומסתיר פניו, נקראת המגילה על שם המגל. ותפקידם של הקוצרים – בעלי הסוד – להשתמש במגל כדי לגלות את שם השם הנסתר שבמגילה.

ועוד, על פי תורת הסוד, יש לאות יו"ד כתר, והוא התג המורה כלפי מעלה, ועל כן תג זה מבוטא באות א, כלפי רבש"ע שהוא אלופו של עולם. נמצא שהאותיות הראשונות של השם אינם רק י-ה, אלא  אי"ה - אל"ף יו"ד ה"א - והם כנגד כתר, חכמה ובינה. ושלוש אותיות אלו, של שם השם, מסתתרות בתוך ההסתר הכפול שבפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". שכן ההסתר הכפול, "הסתר אסתיר" מורכב מאותיות השורש "סתר" ומשלוש אותיות אי"ה המורות על השם העליון. "הסתר  אסתיר" ואכן, מגילת אסתר רמוזה ע"פ חז"ל בפסוק זה: "אסתר מן התורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (חולין, קלט ע"ב). ואין זה רק משחק מילים, אלא זו מהותה של המגילה, שמתוך אותה הסתרת פנים נוראה מתגלה דווקא שם ה' הנסתר - אי"ה, ועל כן מגילה משמעה "מגל-יה". שתפקיד המגילה לגלות את ה' הנסתר במגילה, שהרי כל מלך במגילה הוא מלכו של עולם, רק בהסתר.

זהו שכ' הרב "ובשתי ההסתרות אי"ה כח"ב כלולות בהן", ששם ה', היינו אי"ה שאותיותיו הם כנגד כח"ב – כתר חכמה בינה – כלולות בסתר הכפול של "הסתר אסתיר".

אפשר שמטעם זה צרפו חז"ל למזמור "תהילה לדוד" את הפסוק "ואנחנו נברך י-ה". המזמור מסיים בפסוק "תהילת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד" (תהלים קמה, כא), ומוזכר כאן השם השלם, שרק אותו מוכן כל בשר לשבח. בניגוד להם אנו מסיימים "ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם", שאנו מברכים את השם – י"ה -  גם בזמן הזה, אף שהוא חסר. ועד שתתגלה השלמות לעתיד לבוא, לא נפסיק מלהזכירו ולשבחו, למרות שכרגע הוא חסר.