ישיבת כרם ביבנה

אבל איך מסיחין דעת מהתורה הקדושה?

ר' דניאל ידיד-ציון

התורה, בניגוד לבן-דוד, אינה באה בהיסח הדעת, ולכן כל נושא בין - הזמנים טעון ביאור גדול.


אותם תופסי התורה שהמוטו שלהם "אם תעזבני יום - יומיים אעזבך", 12+12<24 ועוד כהנה וכהנה אמרות טהורות, משאירים את כור מחצבתם הלא הוא ביהמ"ד מבלי יושב למשך 'תלתא דהפקרותא' (מודה - הגזמתי) והולכים לעסוק בחיי הרגע!?


יתרצו העולם שהדבר נעשה בהכוונת גדולי ישראל מתוך ראייתם העמוקה והרחבה, וודאי שיש בכך תועלת גדולה לעולם התורה על כל צדדיו. אך אין זה אומר שאנו לא צריכים לחקור ולהבין את פשרו של דבר ולחפש את הנפק"מ המשתמעות מכך.


איני זוכר את מקורו של הדבר, אך אני מורגל מאד בהסבר מיוחד על ברכות התורה שמברכים אותן פעם אחת ביום למרות שאנו (המרבה והממעיט) לומדים תורה כמה וכמה פעמים בין ברכה לברכה. מדוע? משום שלא כל דבר נחשב היסח הדעת ביחס לתורה (ככל שמדובר בדבר חשוב יותר כך צריך גורם הסחה משמעותי יותר כדי שהדעת תסוח ממנו) כלומר יהודי יכול לעסוק במלאכתו לנהוג ברכבו לעבור מבניין לבניין שלא באותו עניין ועדיין דעתו נתונה לתורה וכשיחזור לשיעור היומי שלו בערב לאחר שכלו טלטוליו - הרי הוא כממשיך הסדר הקודם שלמד בבוקר ללא הפסק. ראוי לציין שעניין זה אמור גם לגבי נשים.


אנהג כיוסף שלא יכול היה להתאפק ולא כהמן שעליו נאמר ויתאפק... בהקשר אסוציאטיבי לחלוטין אספר על צילום וידאו מעניין שראיתי על הגרי"ש אלישיב זיע"א שישב ללמוד ובעודו פותח את הגמרא כבר מתחיל בע"פ להמשיך ממקום שפסק בפעם הקודמת. אשרי עין ראתה!


נשוב לנידון דידן. היציאה לבין הזמנים לא צריכה להוות הפסק בין זמני הלימוד אלא דווקא לחבר בין האחד למשנהו. אינני מתכוון לומר שהלימוד בו הוא רגיל - ההפך הוא הנכון: בבין הזמנים אנו לומדים מבעלי הבתים כיצד שומרים על רצף הלימוד כשענייני העולם מאלצים אותנו לקום מן הספר ולשמור על בריאות נפשנו ולהכשיר עצמנו להמשך עבודת הקודש.


הדרך היא: "באהבתה תשגה תמיד" - רק האהבה יכולה לחבר גם ממרחקים (ולרוב אף יותר מאשר בזמן קירבה). מי שהשנה שחלפה השאירה עליו רושם עתה יחוש את החיבור הבלתי פוסק הזה ואעפ"כ יכוף עצמו להתכונן אל התורה בגופו ונפשו עד אשר ישוב עת דודים ביתר שאת וביתר עז בחשק ובהתלהבות.


אצרף כאן כמה עצות מעשיות מניסיוני הדל, ואולי תהיה בזה תועלת למאן דהוא:



  1. בין הזמנים זהו זמן קצר שניתן להשיג בו המון עם קצת תכנון וסדר. לכן, כדאי לקבוע זמנים לכל עניין שיש לו חשיבות בעיניך כדי שלא תגלה שהרצוי רב על המצוי. לתכנן באלו ימים ובאיזה חלק ביום.

  2. אם אתה חש קושי בהשגת ההתמדה הרצויה בעיניך בתקופה זו - אל תתבייש להצטרף לשיעורים של 'בעלי בתים'. זה אמנם לא נגעים ואהלות, אבל יש מכם שיופתעו לגלות שגם בשיעורים אלו לומדים תורה ויש בכך גם תועלת ליראת שמים.

  3. אני לא בטוח שכולנו יודעים להעריך כראוי מה שיחת טלפון פשוטה של התעניינות בשלום האחר יכולה לעשות. נסו ותיווכחו!



הערה אחרונה ומאוד חשובה - בטיחות. חישבו פעמיים לפני כל ביצוע פעולה שיש בה סכנה ובכך תימנעו מפגיעות בגוף ובנפש.


מאחל לכולנו שנעביר את ימי בין הזמנים כרצון בוראנו באמת!


(פורסם באשכולות 389 # דברים - חזון תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בו' אב תשע"ו

קוד השיעור: 7224

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר בעניין תלמוד תורה - לקראת בין הזמנים (זמן קיץ תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: