בפרק ג' מפרקי ישראל ותחייתו (עמ' כ–כא בספר אורות) מסביר הרב זצ"ל את ערכו המיוחד של המשפט התורני בישראל. "אין בנו ערכים פרודים, האחדות שוכנת בנו, ואור ד' אחד חי בקרבנו".

אם נרצה להקביל את שיטת היהדות לנצרות, שזה הנושא שהרב עוסק בו בקונטרס זה, חשוב להזכיר את האימרה המפורסמת מהברית החדשה – תנו לאלוקים אשר לאלוקים, ולקיסר אשר לקיסר. השקפה זו אומרת שהקשר עם אלוקים והאדם הוא עניין פרטי ואישי. המדינה, השלטון, הפוליטיקה, אין להם קשר עם אלוקים. התוצאה של השקפה זו נקראת בימינו "הפרדת הדת והמדינה, והיא השקפה הרת אסון, משום שהיא מרימה ידיים מפני הרוע שבעולם, נכנעת לו, משום שלדעתה אי אפשר להילחם נגדו. אי אפשר לנהל מדינה על פי ערכים של מוסר ואידאלים אלוקיים. הקיסר מופקע מהקשר עם אלוקים.

אך ביהדות אין ערכים פרודים, מדינה ודת, פרטי וכללי, רוחני ומעשי. ומשום כך "הדינים דיני תורת אלוקים חיים, מציינים אותנו מכל עם ולשון". גם המשפטים, סידור היחסים החברתיים בין אדם לחבירו, המשפט, גם הוא מושתת על ערכים אלוקיים. אין תחום בעולם המעשה והרוח, שהוא מופקע המקשר עם האידיאל האלוקי.

"יש נטיפות של קודש בכל עם ולשון, אבל ערכי החיים כולם אינם צומחים מזה". יש לאדם צימאון לא-ל חי, לכל אדם מכל אומה יש קשר נשמתי, שאיפה להתרומם ולהתקרב לאלוקים, אך זה לא בא לידי ביטוי בתחומי החיים השונים. אולי בשעת טקס דתי, בכנסייה, אך לא ברחוב ובמשרד ובבית. "לא כן בישראל 'בכל דרכך דעהו', שהיא פרשה קטנה שכוללת כל גופי תורה, שיוצאת אל הפועל ביחידי סגולה, נחלת הכלל היא באמת".

באופן בסיסי היא שייכת לכל אחד ואחד מישראל, והרעיון הוא לבסס את כל החיים הישראליים, בכל התחומים על יסודות אלוקיים, "ועל כן המשפטים הם קודש קודשים בישראל", משום שהם מגשימים את הרעיון שכל תחום, גם ענייני הקניין, הממון, יחסי שכנות וכדומה, הכל מבוסס על אידיאל אלוקי. אין תחום בחיים הפרטיים והלאומיים שיהיה מופקע מכך. אי אפשר לומר שבתחום מסויים אין לתורה מה לומר.

"ועל כן הסמיכה היא כל-כך נחוצה לנו, היא כל-כך אופיית לתוכן לאומנו". כי היא מקשרת את סידור החברה גם בימינו, ל"משה קיבל תורה מסיני". כשרב מסמיך תלמידו הרי התלמיד מחובר בסופו של דבר למשה, לסיני.

"והרשעה היוונית – הסורית, הרגישה בחוש העיוור שלה את ערך הסגולה הזאתי וגזרה על הסמיכה", כי היא הבינה בתת ההכרה שזה כוחו של ישראל, הסמיכה, הקשר לסיני. ומשום כך נטפלו המלכויות וגזרו על הסמיכה. וגדולי ישראל מסרו נפשם כדי להמשיך אותה, כמו ר' יהודה בן בבא, "ופעולת מסירות הנפש הזאת נשארה, כי העמיקה את תוכן החיים האופיים המיוחדים של קדש ישראל לד' ", כי כבר אמרו חז"ל שכל מצווה שמסרו עליה את הנפש, נשארה בתוקפה.

וכבר משה חיבר בין קשר לאלוקים לעניין המשפט כשאמר "כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים, כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו". פתח המקרא בזה שאדם בא לדרוש אלוקים, אך לא אמר שמשה לימד אותם אמונה ודברי מחשבה אלא סיים שמשה מלמד אותו הלכות חושן משפט, משום שללמוד דיני חושן משפט זה דרישת אלוקים, משום שאנו עוסקים בשאלה מה אמר ריבונו של עולם בפתרון בעיה זו.

"ועל כן דרישת אלוקים באה יחד עם המשפט הישראלי".

(פורסם באשכולות 390 # שופטים תשע"ו)