"כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (יב, יז-יח)

ברכה כפולה הבטיח הקב"ה - "ברך אברכך". האחת גלויה, כמותית, "כחול אשר על שפת הים". השנייה פנימית, איכותית, "ככוכבי השמים".

הברכה הגלויה כוללת את נצחיות ישראל. עם ישראל מוקף שונאים מאז ומעולם, והם חפצים לבולעו, ולמרות הכול הוא מנצח ושורד – "וירש זרעך את שער אויביו". אלא שעם ישראל לא נועד רק לנצח את אויביו ולשרוד. ברכה גלויה זו אינה אלא הכנה ומעבר לעתיד גדול יותר, שבו יכירו כל האומות "כי לא עם פשוט בין עמי העולם הוא ישראל, אלא הופעת דבר ה' באנושות", וכפי שנאמר לאברהם בהתגלות הראשונה "ונברכו בך כל משפחות האדמה". בהתגלות ההיא נפרשה בפני אברהם תכנית בת ד' שלבים:

1. "לך לך", לעצמך, לבניית האישיות הפרטית שלך.


2. "אל הארץ אשר אראך", לבניית הלאומיות, העם והארץ.


3. "ואעשך לגוי גדול". ומהו "גוי גדול"? "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו וכו'. ומי גוי גדול אשר לו חוקים וכו' ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום" (דברים ד). זוהי הצורה הרוחנית של אותו עם שיצא ממך, שיהיה קרוב לאלקים ושתהיה לו תורה.


4. "ונברכו בך כל משפחות האדמה", זהו הייעוד האוניברסאלי של האומה הישראלית, וכדברי רש"י, שכל אב יאמר לבנו: תהא כאברהם.

עתיד מזהיר זה נאמר עתה לאברהם בתום ניסיון העקדה, במקום המקדש, משום שהמקדש מייצג את הצד הכלל-אנושי של האומה, כמ"ש שלמה בחנוכת המקדש "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד".

"הנצח וההוד" – "הנצח זו ירושלים, וההוד זה בית המקדש". הנצח, הניצחון והנצחיות שייכים לירושלים, בירת ישראל. על מלכות ישראל חובה עלינו להילחם, ומובטחים שננצח. אך על בית המקדש, ההשפעה הרוחנית על אומוה"ע, זו לא תושג בכוח - "כי לא נצטווינו לשאת חרב ומלחמה ולקרוא בשם ה' לעמים לא ידעוהו". ההשפעה תבוא ע"י פעולת ההוד, היינו כשיראו האומות את ההוד הנסוך על פני היהדות "את שלום העולמים הנמשך מהוד דעות נשגבות כאלה... בלא פגישה של התנגשות, ירוצו כולם לבקש את ה' אלקי ישראל... עפ"י תביעה פנימית הבאה מהכרה פנימית מצדם, שזהו ערך פעולת ההוד, כהוד מלכות הנתון על מלך רב צדק..." (עולת ראיה א, עמ' רלג)

"בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם" (זכריה ח, כג).

(פורסם באשכולות 397 # וירא תשע"ז)