הלכות ליל שבת

הלכות ליל שבת

ר' איתן גרתי

קידוש - קי"ל, שעל אף דסגי בשתית המקדש מן כוס הקידוש, מצוה מן המובחר היא שכל המסובין ישתו מכוס של ברכה (רעא, יד). ויש לברר, נהגו בני הישיבה להניח בכוסם מעט מיץ ענבים קודם הקידוש, ולשתות אחר המקדש. האם בכה"ג בני הישיבה מקיימים את המובחר שבמצוה או שזו שתיה להנאה בעלמא?


ראשית, יש לידע שבכה"ג, כשאדם אינו שותה כשיעור מכוס של ברכה וזקוק לכוס המקדש, יש לחכות עד שיטעם המקדש כמלוא לגמיו (רעא, טז).


ולגופו של ענין, נחלקו בדבר אחרוני זמננו (בפירוש דברי השו"ע רעא, טז-יז) – הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש, עמ' סד) נוקט שלא מקיימים מצוה מן המובחר אא"כ בכוס שלפני המסובין יש שיעור רביעית, דהוי שיעור כוס. מאידך, הגר"נ קרליץ (חוט שני - שבת, ח"ד, עמ' צד) נוקט שמקיימים גם בשיעור מועט.


אך יש לשאול, הרי לגרי"ש אלישיב בני הישיבה שותים להנאה בעלמא, וצ"ב, הרי כבר שותים, אמאי לא יזכו במצוה? לכן יש להציע, שבכל שולחן (פחות או יותר) יהיה אחד שמחזיק כוס מלאה, ולאחר ברכת הרב המקדש ישתה מלא לוגמיו ויתן לחבריו[1]. בכה"ג אפי' ניתן לשתות מיד אחר שמסתיימת ברכת הקידוש ואין צורך לחכות לטעימת המקדש. כך רבים עושים בארועים רבי-משתתפים, בהם ישנם כמה מוקדים שבהם מאן דהו אוחז בכוס מלאה.


בברכת הגפן שבקידוש - כדאי לכוון לפטור כל המשקין ששותה בתוך הסעודה (ישנה מחלוקת אם ברכת המוציא פוטרת את המשקין שאדם שותה תוך הסעודה, והציע השו"ע (קעד, ז) לברך שהכל על מעט מים קודם הסעודה ולכוון לפטור את המים שתוך הסעודה. הרי קי"ל שיין פוטר שאר משקין (קעד, ב)[2], א"כ בליל שבת כדאי לכוון (גם השומעים) בברכת הגפן בקידוש לפטור את המשקים ששותה בתוך הסעודה). גם אם לא עשה זאת, לא יברך על המשקים ששותה במהלך הסעודה.


נטילת ידים - בליל שבת לעתים ישנה צפיפות גדולה בכיורים שבלובי חדר האוכל. האם מותר לצאת לקדמת ביהמ"ד ע"מ ליטול ידיים[3]?


שתי בעיות בדבר:



  • קיימא לן (רעג, א), שהקידוש בשבת צ"ל במקום סעודה (לכן בבוקר אוכלים לפחות כזית מזונות דחשיב מקום סעודה). עוד קי"ל (רעג, ג בהג"ה), שאף הסעודה צ"ל מיד לאחר הקידוש ואין להתמהמה ביניהם[4]. הא לאו הכי, אינו יוצא י"ח קידוש כלל! כ"כ, אין לעשות שינוי מקום, היינו לצאת ממקום שקדש בו למקום אחר קודם שסעד (משנ"ב רעג, יב. כה"ח רעג, כה. שש"כ ח"ב פנ"ד. חזו"ע שבת ב, עמ' קלו). א"כ לא ראוי לכתחילה לצאת, אך אם יצא וחזר מיד - יצא ידי קידוש, ובפרט שהדבר לצורך הסעודה (שם).

  • קי"ל בסי' קסו שאין להשתהות בין נט"י לסעודה אפי' שיעור זמן של כ"ב אמה. כ"ש שאין להלך ברגלים כ"ב אמה (בין חד"א לביהמ"ד). אמנם אם ההילוך הוא לצורך הסעודה כבנדוננו כתב החזו"א (או"ח כד, ל) שלא חשיב הפסק. מ"מ, הוסיף שבכה"ג לאחר שנטל ידיו במקום האחר, יחזור למקום סעודתו ושם ינגב ידיו, שזהו סיום הנטילה, וכך לא יהא הפסק רב בין הנטילה להמוציא (כדמוכח ממשנ"ב קסו, ד. כה"ח קסו, ט).



מכל הנ"ל עצה - הכנסו גם לכיורים במטבח[5]!


קינוח -



  • גלידה, שלוק, ארטיק - הרב יצחק יוסף (ילקו"י ברכות, עמ' קצח) העלה שאין לברך על גלידה בסוף סעודה (מספק - מחד באה לקינוח ויש לברך עליה כשו"ע קעז, א וקסח, ח, אך אולי משום שנלעטת ולא נלעסת בשינים דינה כמשקה והרי אין מברכים על משקאות בסעודה). וציין שכך אמר לו אביו הגר"ע יוסף. מאידך, הרבה מהפוסקים נקטו לברך (שבה"ל א, רה. וזה"ב בשם הגריש"א והגרשז"א) כיון שגם אם תאמר שדינה כמשקה, מ"מ הרי הפוטרים משקה מברכה בתוך הסעודה, סברתם שהמשקה בא מחמת הסעודה לשרות האכילה במעיים, ובגלידה ודאי לא שייך. כמו כן, יש לצרף דעת הפוסקים שגלידה חשיבא מאכל, כיון שאינה נשפכת כמשקה, ויש לברך עליה כשבאה לקינוח. כך פסק גם הרב דוד יוסף (הלכה ברורה, עמ' קצג) וגם הוא העיד שכך מסר לו אביו הגר"ע יוסף - לברך...



מכל הנ"ל עצה - לדחות את אכילתה לאחר הסעודה.



  • מוס (קצפת צמחית), ג'לי (בלי פירות) – יש לברך שהכל בסוף סעודה לכו"ע[6].




(פורסם באשכולות 402 # וישב-חנוכה תשע"ז)





[1] השו"ע קפב, ג פוסק שכוס של ברכה (ברהמ"ז, קידוש, הבדלה) צ"ל כוס שאיננה פגומה, היינו שלא שתו לפני מהיין הנתון בה. כ"כ האנשים המעונינים במצוה מן המובחר וטועמים מיין הברכה כדלעיל, לכתחילה יעשו זאת מכוס שאיננה פגומה (משנ"ב רעא, פג). אמנם השותים אחד אחר השני מכוס הברכה עצמה, חשיבי שותים מכוס שאינה פגומה דהם נחשבים כגוף אחד עם המקדש (משנ"ב קפב, כד. שעה"צ רעא, פט). לפ"ז, אם הבחורים מסכימים לשתות בזה אחר זה מכוס אחת - המחזיק ישתה ראשון ויביא לחבריו. אם לחלק לא נעים לשתות מכוס אחת - ניתן לעשות אחד מהשנים: א. לפני ששותה הראשון, יערה לכוסות חבריו, ולאח"מ ישתה כמלא לגמיו (כך כוסותיהם אינן פגומות). ב. ישתה הראשון. לאח"מ ימזוג אפי' מעט מיץ מהבקבוק לכוס ששתה ממנה ופגמה, כך תקן הכוס מפגימתה (קפב, ו). לאח"מ יכול לערות לכוסות חבריו.




[2] אמנם ישנה מחלוקת מהו שיעור שתיית היין הפוטר שאר משקין מברכה, אבל אין מקומו כאן.




[3] נידון זה גם מצוי בסוכות הבנויות בחצר בנין רב-קומות והדיירים עולים לבית ליטול ידיים. שם ישנה עצה פשוטה להניח גיגית מחוץ לסוכה ומעליה ליטול ידיים (ודאי לא ליטול על הקרקע, שנמצא משקה הצמחים).




[4] לכן יזהר האדם שלא להפסיק לאחר הקידוש בשיחות סרק ושאר דברים שניתן לעשותם בזמן אחר... הדבר מצוי בבני משפחה וכדו' שנפגשים בשבת לאחר שבוע/ות נתק ורוצים לספר חוויות. חכו מעט עד לסעודה...




[5] ועל אף שזהו גם מעבר מחדר לחדר, אך בדומה לכיורים שבלובי חדר האוכל, כיון שבשעת הקדוש דעתו/רגילותו לעבור אל המטבח לאחר הקדוש לא נחשב שינוי מקום במעבר מחדר לחדר (משנ"ב קעח, יב).




[6] על אף שלגבי גלידה נחלקו הפוסקים, הני מילי לגבי גלידה שזהו משקה קפוא שאם תשאירנו בחוץ ימס ויהפך למשקה, אך במוס שלא שייך הכי, אין להסתפק ויש לברך אף בסוף סעודה כמאכל.



 

 

השיעור ניתן בכ"ג כסלו תשע"ז

קוד השיעור: 7419

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר הלכתי (זמן חורף תשע"ז)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב יוסף אילוז
ע
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב נחמן ארנרייך
ע
הרב זאב רונס
הרב זאב רונס
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע