ישיבת כרם ביבנה

לפוקדו בברית ושבועה

הרב אורי בצלאל פישר

בפרשת תולדות (בראשית כו, כו-לא) מסופר, שאבימלך ופיכל שר צבאו באים ליצחק כדי לכרות ברית עִם יצחק. ויש כאן שתי שאלות שעלינו לשאול: א. לכאורה כבר עשו ברית עִם אברהם (בראשית כא, כב-לב), ומדוע עשה שוב ברית עִם יצחק? ב. רשב"ם (כב, א) כתב שאברהם חטא בברית שעשה עִם אבימלך, וכעונש על כך באה עקידת יצחק - "נתגאית בבן שנתתיו לכרות ביניכם ובין בניהם. ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך". קשה שיצחק יחזור על מעשה אברהם.


אם נעיין בפסוקים נגלה שינוי ניכר בין שני המעשים. אצל אברהם מוזכרים שבועה וברית. אך, אצל יצחק מסופר שעשה רק שבועה, ללא ברית בינו לאבימלך.


שבועה אפשר להחיל על הבנים, אבל ברית אי אפשר להחיל על הבנים. אברהם יכול היה להחיל את השבועה על בניו, אבל את הברית לא יכול היה להחיל, ולכן אבימלך רצה לכרות ברית עִם יצחק. היתה לו שבועה, אבל לא היה לו ברית.


בני ישראל מחויבים בתורה ובמצוות, שהם מושבעים מהר סיני. אבל, כל אחד ואחד כורת ברית עִם הקב"ה. כל אחד ואחד עושה ברית מילה.


עדיין יש להבין מדוע אברהם כרת ברית ויצחק לא כרת ברית. אכן, הרשב"ם סובר שאברהם חטא. אך נראה שאפשר לנקוט גישה אחרת, ולהסביר שאברהם אבינו לא חטא, ויש שינוי מהותי בין אברהם אבינו ליצחק אבינו.


כדי לבאר נקודה זו עלינו לעיין מהו החילוק בין השבועה לברית? ונראה להסביר ששבועה מְחילה חיובים. דהיינו, השבועה גורמת להתחייבות בין שני אנשים. יש לדמות את השבועה לשותפות. אך כריתת ברית אינה שותפות אלא אחדות מוחלטת. בשותפות האחד חושב על עצמו ורק משתתף עִם השני מתוך חשיבה תועלתית לעצמו. ויש לדמות את הדברים לחילוק שבין פילגש לקידושין. פילגש היא אשה שאדם שותף עמה, אך הוא אינו כורת ברית עמה. הקידושין הם כריתת ברית בין האיש לאשה. כשיש פילגשות יש שותפות, התחייבויות אחד כלפי השני, אבל כל אחד חושב על עצמו, ורק פועל למען השני מתוך חשיבה שהדבר יביא לתועלת לעצמו. אין לו דאגה אמִתית כלפי השני. כשיש כריתת ברית, יש אחדות מוחלטת. כמו הסיפור הידוע על ר' אריה לוין שאמר לרופא "הרגל של אשתי כואבת לנו". יש כאב לשניהם, כיון שיש אחדות מוחלטת. השנים נהפכים להיות אחד.


מתוך כך נוכל להסביר את החילוק בין יצחק ובין אברהם, אך קודם לכן עלינו לנסות להבין מתי אירע המאורע של אברהם עִם אבימלך. סיפור זה מובא בפרק כ', אך נראה שאי אפשר לומר שהסיפורים אירעו כסדרם. כלומר, לפי סדר הפרקים אירוע זה אירע לאחר המלחמה עִם ארבעה המלכים שאברהם אבינו ניצחם והראה את גבורתו וגדולתו לכל האומות. ואם כן, איך ייתכן שאברהם אבינו הולך לגרר וצריך לפחד מאבימלך ולהסתיר את שרה אשתו? הרי מדובר על אדם שכל האומות מפחדות ממנו, הוא "נשיא א-להים"! לכן נראה לומר, שאירוע זה אירע קודם לכן, בראשית תקופתו בארץ ישראל. ויכול להיות עוד בתקופתו הראשונה בארץ ישראל. דהיינו, מובא ברש"י (ומבוסס על דברי סדר עולם רבה) שברית בין הבתרים אירע כשאברהם אבינו היה בן שבעים שנה. עוד קודם פרשת "לך לך". ועל בסיס זה מתבאר הפסוק בספר שמות (יב, מ): "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". המנין מתחיל מזמן ברית הבתרים, שאז אברהם אבינו היה בן שבעים שנה.


וכבר ידוע שדרכו של רש"י במקומות רבים לנקוט בגישה ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". אך עדיין עלינו לשאול: אפילו שאין הדברים כסדרם, מדוע הקב"ה בחר לשים את הסיפור של אברהם עִם אבימלך בפרק כ', ולא הביאו במקום הראוי והנכון לפי הסדר שאירעו הדברים? יש שחושבים שבשיטה זו של "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אפשר ליישב כל קושי וכל סתירה, אך אין כך הדברים.


ונראה להסביר שהחילוק בין אברהם אבינו ליצחק אבינו בנוגע לברית עִם אבימלך נעוץ בברית המילה. דהיינו, כשאברהם אבינו נימול וכרת ברית עִם הקב"ה, אין מקום לכרות ברית עִם אומה אחרת. אברהם אבינו כרת ברית עִם אבימלך עוד קודם שנימול. אך, יצחק אבינו כבר היה נימול וכרת ברית עִם הקב"ה, ולכן לא יכל לכרות ברית עִם אבימלך. כריתת ברית שייכת רק לאחד.


כריתת הברית מגיעה לידי ביטוי והבנה בסיפור העקידה. משמעות הברית היא התמסרות מוחלטת לזולת. חשיבה רק על הזולת ודאגה כלפיו. בעקידת יצחק, אברהם אבינו מוסר את כל כולו לקב"ה. הוא מוסר את עתידו לקב"ה. כתוב (בראשית כב, א): "והא-להים ניסה את אברהם" - הניסיון לאברהם ולא ליצחק. הניסיון הגדול של אברהם הוא למסור את עתידו ואת כל עמלו. כל מה שרצה אברהם הוא זרע שימשיך את דרכו ויפיץ את דבר ה' בעולם. וכאן הקב"ה מבקש ממנו לעקוד את בנו, זה שצריך להמשיך את דרכו. כריתת הברית של היהודי עִם הקב"ה היא המתמסרות מוחלטת לקב"ה. כשאנחנו מלים את ילדינו בכך אנחנו מבטאים את ההתמסרות המוחלטת שלנו לקב"ה, וחיבור מוחלט לקב"ה. הברית מילה הוא בדמיון לעקידת יצחק, שהאב הוא המוהל את בנו.


לכן התורה בחרה להביא את הסיפור על הברית של אברהם עִם אבימלך בדיוק לפני עקידת יצחק, כדי לבאר לנו שכל עוד שלא היתה "עקידת יצחק", כל עוד שלא היתה את כריתת הברית היתה אפשרות לעשיית ברית עִם אומה אחרת. יצחק אינו יכול לכרות ברית, הברית שלנו רק עִם הקב"ה.


ועלינו להבין, שכרתנו ברית עִם הקב"ה, ומחויבים בצורה מוחלטת. מוטל עלינו תמיד לחשוב מה אנחנו צריכים ויכולים לעשות לרצון ה'. כמו שאומרים בצבא יש אחד שהוא "ראש קטן" ויש אחד שהוא "ראש גדול". ה"ראש קטן" עושה רק ובדיוק מה שאומרים לו. אך, ה"ראש גדול" חושב מעבר למה שאומרים לו. כך גם צריכה להיות התנהגותנו כלפי הקב"ה. אל לנו לעבוד את ה' בצורה של "ראש קטן", לעשות רק מה שהוא מצוה אותנו. בדיוק כפי שכתוב בספר. אלא, עלינו להסתכל מעבר לכתוב, להסתכל מהו רצון ה' ולעשות את רצונו.


(פורסם בזמורות 150 - כסלו תשע"ז)

 

 

השיעור ניתן בט"ז כסלו תשע"ז

קוד השיעור: 7420

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת תולדות (זמן חורף תשע"ז)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
אלעזר דהן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K