ביום העצמאות שבכל שנה אנו עסוקים בהלל והודאה לקב"ה על הזכות לחיות כעם עצמאי בארצו. ובשנה זו ישנה חובה כפולה ומכופלת לעסוק בהודאה ובהלל, שהרי נדמה בנפשנו מה היה יכול לקרות חלילה וחס אם לא היתה בידנו האפשרות להילחם בשונאי ישראל ולהשיב להם מלחמה שערה. העצמאות המדינית היא קודם כל הצלה ממוות לחיים, אולם יש בה תוספת עומק וכמו שהדברים מפורשים בגמרא במסכת מגילה [יד.] העוסקת בשאלה מדוע לא תקנו מרדכי ואסתר לומר הלל על נס חג הפורים:

רבא אמר: בשלמא התם (ביציאת מצרים) הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, אלא הכא (בנס פורים) - הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן.

הגמרא קובעת כי מלשון הפסוק [תהילים קיג,א] הַלְלוּ עַבְדֵי ה' ניתן ללמוד שנס שבסופו עם ישראל נותר משועבד לאומות העולם אין אפשרות לומר עליו הלל. השאלה העולה מאליה היא מדוע לעצמאות ישנו משקל כה גדול בקביעת ההודאה לקב"ה. ונראה שיש לפרש את חשיבותה של העצמאות בארבע דרכים שונות ומשלימות העולות כולן מפסוק המצוי בהמשכו של מזמור ההלל:

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'.

ופסוק זה ניתן להתפרש כאמור בארבע דרכים:

1. רוב המפרשים פירשו כי פסוק זה מתאר את העובדה כי כל יושבי תבל מן המזרח הרחוק ועד המערב מודים בגדולתו של הקב"ה. וכך אכן מצאנו לשון דומה בספר מלאכי [א,יא]:

כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת .

ועל פי פירוש זה רק כל זמן שעם ישראל משועבד אין אומות העולם יכולות להכיר בגדולתו של הקב"ה הפודה את עמו מיד משעבדיהם. המשמעות העמוקה של דרך זו היא הצורך להדגיש את עצמאות ישראל כביטוי לגדולת ה' בעיקר כלפי חוץ אל מול אומות העולם. ראוי לפי דרך זו שדווקא בטקסים הנערכים בחוץ לארץ בשגרירויות וברחובה של עיר יוקראו פסוקי הלל המשבחים את הקב"ה ומדגישים את היות ישראל צאן מרעיתו.

1. בגמרא [מגילה יז.] אנו מוצאים שהלל נאמר ביום ולא בלילה והדבר נלמד מפסוק זה:

הלל מנלן? - רבה אמר: דכתיב ממזרח שמש עד מבואו.

הגמרא מפרשת איפוא ש'ממזרח שמש' היינו משעת זריחת החמה ועד שקיעתה יש להלל את שם ה'. ומסתבר שהרעיון הטמון בכך הוא שעבדים אינם יכולים לקחת לעצמם יום חופשי מעבודתם והם מחויבים לעבוד מן הזריחה ועד השקיעה. אולם בני חורין יכולים ליטול לעצמם יום חופשי ולעסוק בו במה שעולה על דעתם. במקרה שלנו להלל את הקב"ה כל היום. גם לפירוש זה יש משמעות עמוקה – יום העצמאות צריך להיות יום שבתון שבו כולם חשים בני חורין, ורק בני חורין הם שמוצאים מקום בנפשם להלל בלב שלם את הקב"ה. ומשמעות נוספת יש לכך שעל היום כולו להיות מנוצל להלל והודאה. על המטיילים להתבונן במרחבי ארצנו ולהודות לקב"ה על כך שאנו שולטים בה. על הסועדים את ליבם בבשר ויין לשיר מזמורי הודיה מתוך שמחה של מצווה, וכמובן גם על הלומדים מוטל לעסוק בעניינו של יום.   

1. אולי ניתן לדרוש כי  הלשון: מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ רומזת לארץ ישראל הגדולה והרחבה שהרי עבר הירדן קרוי 'מזרח שמש' וכמו שמצאנו בפרשת ואתחנן [ד,מז]: וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ. ואילו הים התיכון נקרא בלשון התורה והנביאים 'מבוא השמש' וכמו שנאמר בספר יהושע [א,ד]: וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם. ועל פי פירוש זה על שם ה' להינשא בפי ישראל היושבים עצמאים בארצם הגדולה והרחבה.

ועל פי דרך זו עלינו לחזק בכל יום עצמאות את ליבנו, דעתנו ורצוננו לרשת את כל ארץ ה' שהובטחה לאבות מן הפרת ועד נחל מצרים. ונוסיף ונחזק את החיבור העמוק לכל נחלת אבותינו בייחוד לחלקים שאויבינו מבקשים ליטול מידינו. כמה ראוי הוא על פי זה ביום העצמאות להסתובב במרחביה של ארץ ישראל לרצות את אבניה ולחונן את עפרה.

1. דרך נוספת היא לבאר כי המזמור הוא מזמור נבואי המדבר על קיבוץ גלויות ועל ההלל שהם עתידים לומר. על פי דרך זו: 'ממזרח שמש עד מבואו' מכוון כלפי עם ישראל השב מארצות רחוקות. ויש לפירוש הזה עוגן חזק בדבריו של זכריה [ח, ז-ח]:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ: (ח) וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה.

ועל פי דרך זו המזמור הזה מדבר על ימינו שלנו שזכינו לקיבוץ גלויות מארבע כנפות הארץ. לפירוש זה יש להדגיש ביום העצמאות את קיבוץ הגלויות ואת אחדות העם ששב להיות גוי אחד בארץ.

למדנו איפוא, שהעצמאות היא היסוד והבסיס להכרת העמים בגדולת ה' ובגדולת ישראל עמו ונחלתו, והיא שמאפשרת לעם ישראל להוציא אל הפועל את סגולותיו המיוחדות מתוך תחושת מופלאה של בני חורין. ועד למדנו שעצמאות שלמה אינה יכולה להיות כל עוד חלקים מארץ ישראל ומעם ישראל חסרים.

על הרבה מאד יש להודות ועל הרבה מאד יש לבקש ולהתפלל. ובייחוד הדברים אמורים בחיילים שבגופם ובנפשם מעמידים את העצמאות הזו שהיא היא יסוד כסא ה' בעולם.