נצטוינו בפרשת אמור לקדש את הכהנים ולשמור על קדושתם וכבודם, שנאמר: (ויקרא פרק כא פסוק ח): "וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י ה֖' מְקַדִּשְׁכֶֽם", ומפרש רש"י: "וקדשתו - על כרחו, שאם לא רצה לגרש הלקהו ויסרהו עד שיגרש: קדש יהיה לך - נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה".

ומקור הדברים נמצא בגמרא מס' גיטין (דף נט עמוד ב}: "תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון". ומפרש שם רש"י: "לפתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש.  ולברך ראשון - בסעודה.  וליטול מנה יפה ראשון - אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה".

וכן פסק הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק ד הלכה א-ב): "הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבן שנאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב. וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהן כבוד הרבה ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה, לפתוח בתורה ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון".

ובעקבות כך פסק הרמ"א בשו"ע או"ח (סי' קכח סעיף מה): "אסור להשתמש בכהן, אפי' בזמן הזה, דהוי כמועל בהקדש, אם לא מחל על כך", ומקורו בהגהות מרדכי במסכת גיטין.

ונתקשה הט"ז במקום, שהרי דין וקדשתו הוא בעל כרחו, ואם נשא גרושה כופין אותו שיגרשנה, ואיך מועילה כאן מחילתו. וביאר בשו"ע הרב, שיש לחלק בין דין קדושת הכהנים לבין דין כבוד הכהנים, שלענין שמירה על קדושתו של הכהן כופין אותו ואין הוא יכול לוותר על כך ולמחול ולומר שאינו רוצה בכך, ולכן אם נשא גרושה מיסרים אותו עד שיגרשנה. ואולם יש דין נוסף של כבוד הכהנים, שצריך לכבדם כגון לפתוח ראשון או שאסור להשתמש בהם, ובזה הוי ליה כמו תלמיד חכם שמחל על כבודו וכבודו מחול, וה"ה בכהן.

בטעם הדין הזה, כתב בספר החינוך (מצוה רסט): "משרשי המצוה, לפי שידוע כי מכבוד האדון לכבד משרתיו, ובכל עת כבדינו הכהנים נזכור ונקבע במחשבתינו כבודו ברוך הוא וגדלו, ובזכות המחשבה הזכה והמעולה והרצון הטוב תחול ברכתו ברוך הוא וטובו הגדול עלינו". וכעין זה כתב הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע לב): "שצונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו אותו לא נשמע מהם. וזה כלו הגדלה לאל יתעלה אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו". כלומר, שהכהנים הם משרתי ה' והשגרירים שלו המתהלכים בינינו, והם שלוחי דרחמנא, וכאשר אנו מכבדים את השליח ממילא אנו מכבדים את המשלח.

כעין זה מצינו בטעם החובה של הכהנים ללבוש בגדי כהונה, שכתבו הרמב"ן ורבנו בחיי בפרשת תצוה, שנאמר על בגדי הכהונה שהם לכבוד ולתפארת (שמות כח,ב), דהיינו שהכהן יהיה כמלך נכבד ומפואר אצל ההמון כי הבגדים האלה הם כבגדי מלכות. והכבוד הזה הוא גם לכבודו של הכהן עצמו, אבל גם לכבודו של הקב"ה שהכהן הוא משרתו.

ובזה תהיה תועלת לעם ישראל כולו, בהיות להם משרתי ה' שמשפיעים קדושה ורוממות על העם כולו, וכן כתב ספר החינוך (מצוה תנ), שיש לאו לא לעזוב את הלוי, שנאמר (דברים פרק יב פסוק יט) "הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲזֹ֖ב אֶת־הַלֵּוִ֑י כָּל־יָמֶ֖יךָ עַל־אַדְמָתֶֽךָ". וביאר החינוך בשרשי המצוה: "לפי שהאל ברוך הוא חפץ בטוב עמו ישראל אשר בחר לו לעם ורצה לזכותם ולעשותם סגולה בעולמו עם חכם ונבון, למען יכירום כל רואיהם כי הם זרע ברך ה' אנשי אמת אנשי שם, ובהיות רצונו יתברך ברוך הוא בזה הביא עצות מרחוק לסבב דרכים להיות עסקם בחכמה ותמיד כל היום יהיו עליה שוקדים, והנהיג וסדר אותם במנהגים נכונים ונעימים ובנימוסים יקרים וחזקים למען ילמדו לדעת את ה' מקטנם ועד גדולם, ויעמוד זרעם ושמם קיים לעולם. ומן החוקים המחזיקים והמעמידים החכמה בתוכם היה להיות שבט אחד כולו בהם מבלי חלק ונחלה בקרקעות, לא יצא השדה לחרוש ולזרוע ולחפור בורות להשקות, וכל זה להיות סיבה אליו להוציא עתותיו על כל פנים ללמוד חכמות ולהבין דרכי האל הישרות, והמה יורו משפטיו לאחיהם בכל מדינה ומדינה ובכל העיירות. ועל כן בהיות השבט הזה נבחר הוא וזרעו לעולם אל עסק החכמה והתבונה, וכל ישראל צריכין לבקש תורה מפיהם ולהסכים דעתם וללכת אחר עצתם ככל אשר יורו אותם, היה מרצונו שיספקו להם אחיהם כל מחיתם פן תתבלע חכמתם בחסרון חוקם".

שבט לוי בכלל והכהנים בפרט ראויים לקבל יחס מיוחד מכל העם כדי לרומם את לומדי התורה ועובדי ה', אשר מתוך כך נזכה כולנו ליהנות מקדושתם ומתורתם. התורה לא התכונה כאן ליצור קבוצה אליטיסטית מורמת מהעם ומנותקת מהעם, אלא יש כאן הפרדה לצורך חיבור, התרוממות שלהם כדי לרומם את כל העם כולו.

וכך כתב הרב קוק זצ"ל (אורות התחיה ד): "הכהונה היא האמצעות שבין האדם לאלהים ע"י הבחירים היותר עליונים שבאדם. הכהן החסיד העליוני, המלא חסד ודעה עליונה, הוא יודע את האלהים באמת, ועל סמך דעתו והרגשתו העליונה נסמך הוא העם כולו". זה הוא תהליך ארוך, שבסופו נזכה ויקויים בנו שכל העם כולו יהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש.