אחד הארועים המשמעותיים ביותר בתולדות האנושות מופיע בפרשתנו בתאור קצר 'מעשה דור הפלגה'. עצם החלוקה לאומות כשלעצמה יש בה חשיבות, אלא שהרבה יותר מכך ארע בדור הפלגה וכמו , שכותב הרמח"ל בדרך ה' חלק ב' פרק ד':

"ואז {היינו בדור הפלגה} השגיח ית"ש על כל בני האדם, וראה כל המדריגות שהיה ראוי שיקבעו בם האנשים ההם כפי מעשיהם ... ואמנם נמצאו כלם לפי המשפט העליון, ראוים לישאר במדריגת האנושית השפלה שהגיעו לה אדה"ר ותולדותיו מפני החטא ... ואברהם לבדו נבחר במעשיו ונתעלה, ונקבע להיות אילן מעולה ויקר ... ואז נתחלק העולם לע' אומות, כל אחד מהם במדריגה ידועה, אבל כלם בבחינה האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו".

הקביעה כי האנושות לא תוכל להגיע לייעודה אלא באמצעות עם ישראל באה לידי ביטוי באבוד לשון הקודש מן האומות וכדאיתא בתנחומא (פ' יט'):

"הבה נרדה ונבלה שם שפתם בלבל לשונותם ולא יבין אחד מהן לשון של חבירו שהלשון הראשון היו מדברים בלשון הקדש ובו בלשון נברא העולם" {ובשם האר"י שפ"ה אח"ת עה"כ בגי' לשו"ן הקד"ש}

יתכן ופיזור על פני כל תבל היה מונע את בנין המגדל , אך הירידה הרוחנית צריכה היתה להתבטא דווקא באיבודה של לשון הקדש.

בביאור הדברים נראה שהנה האדם נברא חציו מן התחתונים וחציו מן העליונים וכמאמר המדרש בבראשית רבה פרשה יב' אות ח':

"וייצר ה' אלהים את האדם וגו' עפר מן האדמה מן התחתונים ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים" .

והחיבור בין המציאות התחתונה לשורשיה הרוחניים בידו ניתנה ובזה שורש מציאותה של לשון הקדש וכמו שכתב הרמח"ל בספרו קנאת ה' צבאות:

"אין שמות לשון הקודש במקרה על צד ההסכמה, אלא הם מורים עצמות הדבר לפי בחינת מציאותו מן המאורות. והנה כבר ידעת, כי הרבה מאורות מתקבצים ומתרכבים בקיבוץ והרכבה פרטית לעשות כל דבר בפני עצמו. ומקור ההרכבה הוא המתגלה בשם. דרך משל, לחם - התקשרות שלושת מאורות אותיות אלה בצירוף זה - גורם הרכבה כך של מאורות שתוציא בחינת הלחם בכל פרטיו". 

מעלתו של האדם כ"מדבר" היא דווקא בלשון הקודש המחברת את העולם התחתון לשרשיו ולא בלשון לעז שאינה אלא דרך תקשורת משוכללת , דבר שקיים גם בין בעלי חיים.

ונראה שזוהי כוונת חז"ל בגמרא ומדרשים שהיו מאנשי דור הפלגה שנעשו קופים ושדים. שהרי האדם בלי מעלתו הרוחנית דומה לקוף והענין הרוחני ללא קשר עם הגוף היינו שדין ורוחין.

אף עצם הדיבור בלשון הקודש מעלה יש בו וכך שנינו בתוספתא חגיגה פ"א לגבי חינוך קטן:

"יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון קודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם". {הן אמנם שיש לדקדק שלא נזכר ענין לימוד לשון הקודש בברייתא סוכה מב'. ויש ליישב ואכ"מ}.

ומכאן כמה כבוד ויקר צריכים אנו לתת ללשוננו הקדושה ולהשתדל שכל דבורנו בה יהיה וכבר שנה רבי מאיר בירושלמי שקלים:

"תנא בשם ר"מ {אומר} כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר בלשון הקודש ואוכל פירותיו בטהרה וקורא ק"ש בבוקר ובערב יהא מבושר שבן עולם הבא הוא".

(פורסם בענבי הכרם # פרשת נח)