חגיגיותו של יום כ"ה בכסלו אינו מתחיל מהדלקת הנרות של החשמונאים. זהו יום משמעותי, ומקורו קדום הרבה יותר. חז"ל גילו שיום כ"ה בכסלו הוא היום בו נגמרה מלאכת המשכן, אלא שהוקם רק בא' ניסן, ואמר הקב"ה שהוא עתיד להשלים יום זה בזמן אחר.
אף הבית השני נוסד בימי חגי ביום כ"ד כסלו, ובכ"ה בו הקריבו קרבנות לראשונה. וכתב ע"ז ר' יעקב עמדין, שזהו טעם נכון שלא שערוהו הקדמונים, מדוע נקרא חג זה בשם חנוכה.
ולא רק הקמת המשכן היה ביום זה, אלא אף הנצחון הזמני של היונים, וכך נאמר בספר החשמונאים, שבכ"ה בכסלו טהרו את המקדש, "ומאת ה' היתה זאת לחטא את הבית בעצם היום אשר טמאוהו הגויים לפני ג' שנים".

מה ענינו של כ"ה בכסלו?
"אור" בגמטריא "רז", סוד. הוא התוכן הפנימי של כל דבר. והכל מתחיל ממנו, הוא היצירה הראשונה, "ויאמר אלוקים יהי אור". האור הוא המעבר בין אלוקיות לעולמיות, בין שמים וארץ.
וע"כ מקורו בבית המקדש. "מהיכן נבראת האורה – ממקום המקדש" (ב"ר). על מקום זה נאמר: "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", ושם בשער השמים, באמצעיתו של הסולם שהוא כנגד קודש הקדשים יצא האור אל הפועל, אלא שמרוב עוצמתו נגנז. ושם נעשית העבודה כדי לחזור ולחשפו. וזה ענינה של המנורה, "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", וקשה, הרי שבעת הקנים הם הם המנורה, ומפרשים שהכוונה אל מול המנורה העליונה, עליה נקרא בהפטרה, והיא האור הגנוז.
וע"כ מרכזים היונים את מאמציהם לכבות את אורו של עולם במקום זה, ואף הנצחון הוא במנורה שבמקדש. ומדוע כל זה דוקא בכ"ה בכסלו? מפרש המהר"ל, שהשנה מתחלקת לד' תקופות. בתחילת השנה האור שווה לחושך, והוא הולך ומתמעט עד שהחושך הולך ומגיע לשיאו בתקופת טבת ואז הולך האור ומתגבר ומשתווה לחושך בתקופת ניסן, מאז החושך מתמעט עד תקופת תמוז ושוב החושך מתגבר עד תקופת אלול וחוזר חלילה.
היום הקובע את תחילת התקופות הוא כ"ה. מכיון שביום כ"ה באלול, נברא האור, וממנו מתחיל האור להתמעט ומגיע לשיאו בסוף התקופה, וביום כ"ה בכסלו מתחילה תקופת טבת, וזה היום מציין את התגברות האור על החושך. ולכן ביום זה מתחילה עבודת חשיפת האור ע"י חניכת המקדש והדלקת הנרות ומלחמת יון וישראל מתמקדת ביום זה דוקא.
"ת"ר לפי שראה אדה"ר (לאחר שחטא) יום שמתמעט והולך, אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזוהי מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה אחרת עשאן לאלו ואלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים" (ע"ז ח.).
שמונת ימי החנוכה המתחילים בכ"ה בכסלו הם חג התגברות האור על החושך, ומקורם בימי אדה"ר שקבעם לשם שמים לימים טובים, כשראה שהאור מתגבר על החושך.