"חטא דור המבול נתפרש בכתוב, ואילו בדור הפלגה סתם הכתוב ולא פירש חטאם" (ב"ר לח,ו). אחד ההסברים לחטא דור הפלגה הוא הניסיון ליצור לאומיות אנוכית שאין אידיאל בבסיסה.

הר"ן בדרשותיו (הדרוש הראשון) כתב שהסיבה שאמרו חז"ל "כינוס לרשעים רע להם ורע לעולם" - היא משום שכאשר ליחידים יש תכונות שליליות, עדין ישנה תקווה שכל אחד ילמד מהטוב שבחברו, אך כשכולם מתכוונים למטרה שלילית אחת - אין כל תקווה.

כאשר הציבור אינו קורא בשם השם, אלא אומר "נעשה לנו שם", מוכח שכל התאגדותו מטרתה לנצל את עוצמת המדינה לצורך גדולה וכבוד, ועל כן הם מודאגים "פן נפוץ".

כשאידיאל אלוקי מונח ביסוד הלאומיות, מוכנים גם היחידים להצטרף בהתלהבות ואף למסור את נפשם למען הכלל. אך כשהמניע הוא חומרני, כשראשי המדינה משתמשים בכוחם ובעוצמתם לרווחים אישיים, גם היחידים מבקשים לעשות לביתם ולהתנתק מן הכלל.

"הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" (אבות). חוה חטאה בחטא התאוה. שורש חטאו של קין היה הקנאה, ואילו המניע של דור הפלגה היה הכבוד, ותחת החשש "פן נפוץ" היתה התוצאה "ויפץ ה' אותם".

התיקון יבוא ע"י יצירת לאומיות ישראלית. "ואעשך לגוי גדול - ונברכו בך כל משפחות האדמה". "בישראל מונחת התכונה האלוקית במעמקי טבע נשמת האומה" (אורות עמ' סד). בניגוד לעמים אחרים שמדינתם אינה אלא "חברת אחריות גדולה, שהמוני האידאות... אינן נוגעים בה", הרי "מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" (אורות עמ' קס).

בימינו מתפתחת מגמה שלילית גם בתנועה הלאומית הישראלית. הרב קוק זצ"ל חשש מאד ממגמה זו, וכך כתב: "באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת, בגרגרים של היסטוריה ושל חיבת השפה... עומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולבסוף גם לשנאת ישראל וארץ ישראל..." (אגרות הראי"ה א עמ' קפב).

תחילתה של האנושות היתה מבטיחה - "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". אך כשבהמשך נתגלו ניצני החומרנות ביסוד הלאומיות, באה ההצעה "הבה נרדה ונבלה שם שפתם".

במשך הדורות יפעל עם ישראל את פעולתו ותתוקן הלאומיות המושחתת, ומובטחים אנו ע"י הנביא "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד"(צפניה ג,ט), ותחזור האנושות למה שהיתה "שפה אחת ודברים אחדים", אלא שהפעם לא תהיה המטרה "לעשות לנו שם", אלא "שפה אחת לקרא כולם בשם ה'".