שאלה ידועה אופפת את חלל בית המדרש,

ותשובותיה בצִדה ידועות לכולם.

אולם אנכי הדל אל תשובה אחת נדרש,

ואפרש את שיחתי בעזרת בורא עולם.

בריאה זו אשר 'שבת' שמה,

האם זכר היא או שמא נקבה^[1].

ואם תאמר שאלה זו למה,

אענך - המתן, יש נפק"מ חשובה.

תורתנו על פי רוב מתייחסת כאל זכר,

למעט פעמים בודדות שבהם כנקבה נכתב.

'אות היא לעולם' בפרשתנו הוזכר,

ברם כך הקרי, אבל 'אות הוא' נכתב.

שינויים אלו באו ללמדנו,

שבשבת יש שני עניינים.

יש שבת כזכר המשפיע עלינו,

ויש כנקבה, המושפעת מהבנים.

לקדש את השבת הבורא ציוונו,

ובכך אנו משפיעים קדושה בלילה,

אולם בבוקר כבר משפיעה היא עלינו,

שהרי זה מכבר השפענו עליה^[2].

ולכן לענין קדושת השבת הנאדרת,

בלשון זכר נאמר, להשפיע עלינו טהרה^[3].

ואילו המחללה, שעל ידו קדושתה נעדרת,

בלשון נקבה נאמר, עד שיקדשה חזרה.

מהתבוננות בתפילה, שינוי אף בה התגלה,

בין תפילת ערבית שנאמר 'ינוחו בה',

לבין היום ש'ינוחו בו' נאמר בתפילה.

לדברינו, מבואר הענין בדרך טובה.