ישיבת כרם ביבנה

על היחס בין תפילין של יד לתפילין של ראש

הרב יצחק דעי

בפרשתנו, עקב, ובפרשה הקודמת ואתחנן, קוראים אנו על מצוות התפילין שנצטווינו להניח על ידינו ועל ראשנו מידי יום ביומו.


יש לעמוד על אופן מניית מצוות התפילין במניין המצוות.


הרמב''ם, מנה את מצוות תפילה של יד ואת מצוות תפילה של ראש כשתי מצוות שונות, וז"ל: (סה''מ מ''ע יב)


"שצונו להניח תפילין שלראש והוא אמרו יתע' (פ' שמע) והיו לטוטפות בין עיניך", ובמ''ע יג כתב: "שצונו להניח תפילין שליד והוא אמרו וקשרתם לאות על ידך וכבר נכפל הצווי בזה גם כן". הרמב''ם מנמק את העובדה שיש למנות את תש''י ותש''ר כשתי מצוות שונות שאינן מעכבות זא''ז, על בסיס תמיהת הגמ' במנחות (מד.) "מאן דלית ליה תרי מצוות, חדא מצווה לא ליעביד?" אכן, הדבר מובן הואיל ואין מצוות אלו מעכבות זא''ז, מי שאין לו אחת מהן ודאי חייב להניח את השניה.


אולם, בציצית, מצוות תכלת לא נמנית כמצווה בפני עצמה אלא כמצווה אחת עם הלבן. הדבר טעון ביאור הואיל ו"התכלת אין מעכב את הלבן" בדיוק כשם שתש''ר לא מעכבת את תש''י.


בשאלה זו עסק הריב''ש בתשובה (סי' קלז) והעלה שהתכלת והלבן מתקיימות בבת אחת בעת פעולת לבישת בגד בעל ד' כנפות מצוייץ בפתיל תכלת ולבן, משא''כ תש''י ותש''ר הם שני מעשים נפרדים ולכן נחשבים כשתי מצוות שונות.


ההפרדה המעשית בקיום המצוות הנ''ל מביאות למנייה נפרדת במניין המצוות.


הרב חיים פנחס שיינברג זצ''ל בעל ה"משמרת חיים", הקשה לפי זה, על שיטת הרמב''ם במצוות ק''ש של ערבית ושחרית (גם מצווה זו מובאת בפרשת השבוע!), שמנאן כמצווה אחת בלבד, כדבריו (מ''ע י): "והמצוה העשירית היא שצונו לקרוא קריאת שמע בכל יום ערבית ושחרית והוא אמרו יתעלה (פ' שמע) ודברת בם בשבתך בביתך וגו' ובשכבך ובקומך". והנה, הואיל ואלו שני מעשים נפרדים הנעשים בזמנים שונים ביום, היה לו למנותם כשתי מצוות נפרדות במניין המצוות!


הגרח''פ שיינברג תרץ שיש לחלק בין תכלת ולבן המהווים חפצא של מצווה אחת, וכן קריאת שמע הוא טקסט אחד שעל האדם לקרוא אותו פעמיים ביום,לבין תפילין של יד ושל ראש, שהם שני חפצים שונים ונפרדים זמ''ז. לכן ראה לנכון הרמב''ם למנותן כשתי מצוות שונות.


הגאון הרוגאצ'ובר (צפנת פענח תפילין ד, ד) תרץ בדרך המיוחדת לו, באופן אחר. הוא מסב את תשומת ליבנו לכותרת של הרמב''ם בהלכות תפילין ומגלה דבר מעניין.


הרמב''ם כתב: (א) להיות תפילין על הראש. (ב) לקשרם על היד. ניתן להבין שבתש''י המצווה היא בקשירה, ובעינן מעשה הנחה, ואילו בתש''ר המצווה היא בתוצאה, שיהיו התפילין מונחות על הראש. נפק''מ יכולה להיות במקרה שתש''ר הונחו על ראשו של אדם ע''י קוף או אם נפלו והתמקמו על ראשו – הרי שקיים המצווה, משא''כ בתש''י. יש להבנה זו מקור גם בלשון הפסוק: "וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך", מבואר שחלוקים הם בגדריהם והרי הם כשתי מצוות נפרדות זו מזו.


מבחינה אמונית, מבאר המשך חכמה (שמות ג) שתש''י מבטאות את ההשגחה הנסתרת של הקב''ה על ישראל, בעוד תפילין של ראש מסמלות את ההנהגה הניסית וההשגחה הגלויה לעין כל. הוא מבאר כי גם אם לפעמים לא מתקיימת בישראל הנהגה של השגחה גלויה בבחינת "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך" מ''מ אין זה מעכב את מציאותה של ההשגחה הנסתרת על עם ישראל באופן תמידי, בבחינת "והיה לך לאות – לך לאות ולא לאחרים לאות" (מנחות לז:)


שבת שלום ומבורך!

 

 

השיעור ניתן בט"ז אב 5782

קוד השיעור: 9034

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע
הרב מאיר אורליאן
הרב מאיר אורליאן
ע
הרב אביגדור שילה
ע K