על הפסוק 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' שואלת הגמרא במסכת פסחים(נ) האם עכשיו ה' הוא לא אחד? מה אם כן כוונת הכתוב שרק ביום ההוא יהיה ה' אחד, אלא מסבירה הגמרא שלא כעוה"ז העוה"ב, בעוה"ז על בשורות טובות מברך הטוב והמטיב ועל הרע מברך דיין האמת אבל לעתיד לבוא גם על הטוב וגם על הרע יברכו הטוב והמטיב וזוהי  כוונת הפסוק שיהיה ה' אחד.

ויש להבין  את כוונת הגמרא שבעולם הבא יברכו על הרעה ברכת הטוב והמיטיב - האם תהיה רעה בעולם הבא, והרי הכל יהיה טוב?! הסביר הצל"ח   שאין הכוונה שבעולם הבא כשתהיה בשורה רעה יברכו הטוב והמיטיב, שאכן לא תהיה שם בשורה רעה כלל  אלא כוונת חז"ל שעל אותה בשורה רעה שברכנו בעוה"ז ברוך דיין האמת, נברך בעולם הבא הטוב והמיטיב, משום שיתברר שמה שחשבנו  שהוא רע, לא היה אלא למראית עין וחוסר הבנה שלנו - וע"כ נברך למפרע הטוב והמיטיב, משום שנבין שגם הרע הוא חלק ממהלך של טוב שיתגלה בסופו של דבר וכך כותב הצל"ח בחידושיו על פסחים-

"ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי"  לפי שמעליון לא תצא הרעות, ואין דבר רע בא מהקב"ה והכל הוא לטובה, ואפי' הפורענות שבא על האדם אינו רעה אבל טוב, לזכך אותו ולהכניע יצה"ר ולטהר הנשמה שיזכה לעולם שכולו טוב, אלא שהאדם בעוה"ז אינו מבין הדבר לאשורו, ונדמה בעיניו כאילו היא רעה, כמו החולה שעושין לו תחבושת ויש לו יסורין, והחולה השוטה צועק להסיר התחבושת, אבל החכם סובל בשמחה, וכן הוא יסורי הרשעים הם תחבושת. אמנם אחר מותו שרואה ומבין הטוב האמיתי, וכמו"כ לע"ל כשנזכה לזה במהרה, נאמר "אודך ביום ההוא כי אנפת בי, שניתן הודאה לשעבר על שנתאנף בו הקב"ה לפי שעה, שהיטיבו באחריתו. וזהו כוונת המאמר כאן - בעוה"ז אומר על בשורות רעות דיין האמת, שסובר שזהו מצד הדין, ולעוה"ב כולו הטוב והמיטיב, פירוש  שיראה  למפרע  שכולו  היה  מדה  טובה , והיה לו לברך על הכל הטוב והמיטיב'

בפרשת בחוקותי אנחנו יכולים לראות דוגמא נפלאה ליסוד זה אומנם בפרשה כתובות  קללות  קשות אך אם נסתכל עליהן  במבט מעמיק בפרספקטיבה רחבה של ההיסטוריה  נוכל למצוא בהן נקודות אור, ונביא כמה דוגמאות-

אחת הקללות המופיעות בפרשה- 'וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה'

בהשקפה ראשונה יש כאן  קללה וכפי שהביא  רש"י-

'זו מידה קשה, שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד, ורואים זה את זה ומתנחמים, וישראל נזורו  כאדם הזורה שעורים בנפה, ואין אחת מהן דבוקה בחברתה.'

אך כאן מקופלת גם ברכה,  דווקא הפיזור של עמ"י בארבע קצוות תבל הוא  זה שאיפשר את המשך קיומו, כשהיו פוגרומים במזרח יהודי המערב ניצלו כשהייתה שואה במערב יהודי המזרח ניצלו וכך מובא בגמרא בע"ז דף י-

'ההוא קיסרא דהוה סני  ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא : "מי שעלה לו נימי ברגלו (רש"י: בשר מת שמצערו) יקטענו ויחיה, או יניחנו ויצטער?" אמרו לו: "יקטענו ויחיה!" אמר להו קטיעה בר שלום: חדא שלא יכולת לכולהו! דכתיב "כי כארבע רוחות השמים פירשׂתי אתכם"'

ועל זה אמרו חז"ל- 'צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות'.

בנוסף הפיזור של היהודים איפשר לעמים נוספים להכיר את היהדות להיחשף לדת היהודית עד שהרבה גרים טובים וקדושים הצטרפו לעם ישראל.

אמר ר"א לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים(פסחים פז)

עם ישראל תיווך בין הקב"ה לאומות ושימש כמגדל-אור מוסרי ומצפוני לכל העולם.

קללה נוספת היא שממון הארץ, וכך נאמר בפסוקים-

'וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם ' ובפשטות כתובה כאן פורענות  קשה הארץ תישאר שממה מאין יושב אך ידועים דברי רבינו בחיי הרואה גם בקללה זו נקודת אור-

'ושממו עליה אויביכם. שממה תהיה לאויביכם שלא ימצאו בה נחת רוח, ובשורה טובה היא לישראל, וכן דרשו רז"ל בתורת כהנים זו מדה טובה לישראל, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים ם ומוצאים עליה נחת רוח, שנאמר: "ושממו עליה אויביכם היושבים בה", אף האויבים הבאים אחריכם לא ימצאו בה נחת רוח,  ומזה אמר שאף היושבים בה ינהגו שממה עליה שלא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, ויש בזה סימן גדול לישראל שמיום שחרבה לא קבלה אומה ולשון, ולא תקבל עד שישובו אפרוחיה לתוכה'

כאשר היהודים יושבים  בגלות ורואים שהארץ שומרת להם אמונים ונשארת בשממותה זו נחמה גדולה להם וכך העידו רבים שביקרו בארץ במאות השנים האחרונות יהודים וגוים שהארץ הייתה שממה ואי אפשר לדמיין שיהיה בה חיים. וכשהיהודים חוזרים לארץ אז היא נבנית

וכך כותב מהרש"א בפרק חלק(צח.)-

'לפי שכל זמן שאין ישראל על אדמתם אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה אבל כשתחזור ליתן פירותיה זהו קץ מגולה שקרב לבא זמן גאולה שיחזרו ישראל על אדמתן'.

קללה נוספת המופיעה בספר דברים(כח,לז) "והיית למשל ולשנינה בכל העמים.." מסביר רש"י - 'ולשנינה - לשון ושננתם (לעיל ו, ז) ידברו בך'

רבים ראו בקללה זו את תופעת  האנטישמיות, כלומר בכל מקום שהיהודי יילך הוא  יהיה נבדל ידברו עליו ינדו אותו, אומנם זו קללה קשה אך טמונה בה גם נקודה טובה.

עם כל הכאב והמחנק, שחש היהודי במשך הדורות היו אלה אמצעים יעילים ביותר ששימרוהו וקיימוהו כיחידה לאומית חיה ונושמת. בכל מדינה, בה החלה לנשוב רוח הסובלנות, פרחה במקביל גם ההתבוללות, שמחקה בכך מאות קהילות יהודיות וכך הפסוק אומר 'ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן ד' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש'

בנוסף המציאות של  האנטישמיות הביאה את היהודים לעלות לארץ, בכל מקום בו היו ליהודים  יחסים טובים עם שכניהם הם מצאו שם את מקומם הרגישו בביתף  אך במקומות שהייתה אנטישמיות שם היהודים הרגישו כתושבים ארעיים וניסו בכל הזדמנות לעלות לארץ

למדנו מכאן שבמבט רחב על ההיסטוריה רבות מהקללות יתבררו כברכות וכאמצעים לשמירה על העם היהודי.

יהי רצון שנזכה שכל הקללות ייהפכו לברכות ונראה עין בעין בשוב ה' ציון.