איש גבור חיל

את בועז קרובו של אלימלך שעתיד לשאת את רות לאשה ולבנות יחד איתה את שורשיה של מלכות ישראל, אנו פוגשים בתחילתו של פרק ב'.  בהציגה את בועז, המגילה מספרת לנו מעבר לקשריו המשפחתיים על דבר אחד בלבד והוא היותו של בועז 'גיבור חיל':

וּלְנָעֳמִי מידע מוֹדַע לְאִישָׁהּ אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ וּשְׁמוֹ בֹּעַז [ב, א]

הקושי הגדול הוא שאין בהמשך המגילה שום ענין הקשור לכך שבועז היה גבור חיל. מדוע אם כן ישנו צורך באיזכורה של עובדה זו.

ונראה, כי המגילה באה להעמיד את בועז כניגוד גמור לקרוב משפחתו אלימלך. שניהם מאותה משפחה, שניהם מנהיגים במקומם ושניהם מתמודדים עם אותה בעיה. ההבדל ביניהם הוא כמובן דרך ההתמודדות, ועל כך נסובים דברינו במאמר זה.

כבר ביארנו לעיל בשיעור השני: 'אלימלך – אלי תבוא מלכות', כי לפי דעת מדרשים רבים רות היתה בתו של עגלון מלך מואב וממילא התקופה הנידונה היא תקופת השיעבוד המואבי. כתבנו גם, כי יש לשער שגדודי מואב היו פושטים על שדות ישראל וכפריהם למטרות שוד וביזה. כך אנו מוצאים בימי השיעבוד המדייני המתואר בספר שופטים בתחילת פרק ו' ושם:

וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם[1] וְעָלוּ עָלָיו [שופטים ו,ג]

ועוד הוספנו שם, כי ייתכן שהרעב שהיה בארץ המוזכר בתחילת המגילה, נגרם לא רק מבצורת, אלא גם כתוצאה מן השיעבוד, המיסים והפשיטות של גדודי מואב ושותפיהם.

אלימלך כמי שהיה מצופה ממנו להנהיג את אנשי בית לחם ואולי גם את שאר אנשי שבט יהודה, בחר שלא להתמודד עם הקשיים ולעזוב את ארץ ישראל. לעומת זאת, בועז בחר להישאר וככל הנראה גם לארגן את העם להגנה על עריהם, כפריהם ושדותיהם. ולכן כהנגדה לאלימלך מדגישה המגילה כי בועז היה 'איש גבור חיל', ללמדנו כי במקום שאלימלך גילה חולשה גילה בועז גבורה גדולה.

משמעות הכינוי: 'גבור חיל' במקומות רבים במקרא הוא: איש המוביל אחריו לוחמים לקרב. כך אנו מוצאים אצל גדעון המכונה בפי המלאך 'גבור חיל': וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל [שופ' ו,יב]. כאשר מיד לאחר מכן הוא מצטווה להוביל את המלחמה של ישראל במדין. כך מצאנו גם אצל יפתח המכונה 'גבור חיל': וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל [שופ' יא,א], כאשר מיד לאחר מכן מתבקש יפתח להוביל את צבא ישראל למלחמה בבני עמון. וכך גם במקומות נוספים במקרא[2].

ונראה עוד, שהפסוקים מבחינים בין אדם המלומד במלחמה בפני עצמו לבין מי שמנהיג לוחמים אחרים. הלוחם הבודד נקרא 'איש מלחמה' והמנהיג נקרא 'גבור חיל'. הקב"ה שנלחם לבדו מכונה בשירת הים: 'איש מלחמה'. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות גלית שעמד יחיד מול צבא ישראל קרוי בפי שאול איש מלחמה: לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו [ש"א יז,לג]. ודוד מלך ישראל שתי המעלות הללו הוא היה לוחם המסוגל לעמוד לבדו מול אויב וגם היתה לו את תכונת ההנהגה לעמוד בראש גדוד לוחמים, ולכן שתיהם נאמרו עליו: הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ [ש"א טז,יח].

ה' עמכם

ויש להביא ראיה להבנתנו כי בועז הנהיג את הפעולות הצבאיות בבית לחם, מחילופי הדברים בין בועז לקוצרים.

בועז המגיע אל שדהו פונה את הקוצרים בלשון ייחודית:

וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה' [ב,ד]

מטבע הלשון: 'ה' עמכם', משמש בדרך כלל להצלחה במלחמה. באותו המטבע השתמש מלאך ה' המחזק את גדעון לצאת להושיע את ישראל: וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל [שופ' ו,יב].

כך נאמר בפרשת המעפילים:

כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם [במד' יד, מג]

וכך נאמר גם במלחמת יהושפט במואבים ובעמונים:

לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַה' עִמָּכֶם [דה"י ב כ, יז].

וכך גם במקומות רבים נוספים[3]. ומכיון שברכת: 'ה' עמכם' נוגעת לנכונות להלחם עם גדודי מואב ושאר השוסים והבוזזים, נדמה כי גם תשובת הקוצרים: 'יברכך ה' ', קשורה לגבורה ולניצחון בקרב. וראייה לדבר מדברי הספרי בפרשת נשא על ברכת הכהנים 'יברכך ה':

בברכה המפורשת בתורה וכן הוא אומר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו' ברוך טנאך ומשארתך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך[4].

וברכת 'ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך' מכוונת לשעת מלחמה וכמו שפירשו רבי יוסף בכור שור[5] וחזקוני שם:

בצאתך למלחמה, כענין שנאמר: 'אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם'.

למי הנערה הזאת

ואולי לפי דרכנו ניתן להבין בצורה מחודשת את חילופי הדברים בין בועז לנער הניצב על הקוצרים אודותיה של רות:

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת: וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב: [ב, ה-ו]

וכבר חז"ל עמדו על כך שעצם ההתעניינות של בועז ברות היא דבר תמוה, שהרי אין דרכו של אדם במעמדו של בועז לשאול על נשים. המדרשים והמפרשים ניסו לתת מספר הסברים[6], אולם הגישה המרכזית במדרשים ובמפרשים היא שבועז שם לב לצניעותה הייחודית של רות וזו לשון רש"י על אתר:

וכי דרכו של בועז לשאול בנשים אלא דברי צניעות וחכמה ראה בה שתי שבלים לקטה שלשה אינה לקטה והיתה מלקטת עומדות מעומד ושוכבות מיושב כדי שלא תשחה.

ולכאורה דברים אלו עדיין אינם נותנים פיתרון מלא לשאלתנו, שהרי מסתבר שהיו בבית לחם נערות צנועות נוספות מלבד רות.

ונראה לפרש, כי בועז שם לב לרות הנערה החדשה בשדהו בעיקר בשל תווי פניה המואביים. מואביותה של רות יכולה היתה להוות סכנה בשל החשש כי היא באה על מנת לרגל ולמסור מידע לבוזזים המואביים על התקדמות הקציר ועל מקומות אחסון התבואה. ואולי בשל כך רצה בועז לברר האם הנערה המואביה החדשה קשורה למישהו מאנשי בית לחם. על שאלה זו ענה לו הנער הניצב על הקוצרים: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵה מוֹאָב. הנער מספר לבועז כי הבירור אודותיה כבר נעשה על ידו, והנערה המואביה היא כלתה של נעמי שחזרה זה עתה לבית לחם.

העוז והמנהיגות

עוד יש לשים לב שעצם השם בועז מלמד על העוז שבו ניחן בועז. עוזו וגבורתו הם שזיכו אותו להנהיג את בני דורו והם שזיכו אותו לכך שמלכות ישראל תעמוד מזרעו. ובמדרש רות רבה למדנו:

ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל ... אמר ר' אבהו נפיל נסיב לנפילא מה הם מעמידין גבורי חיל, בעז נסיב לרות מה הם מעמידין דוד (שמואל א' ט"ז) יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו[7]

ונראה שהמילה עוז פירושה נחישות שאינה חוששת מפני סכנות ואיומים. על שמעון ולוי נאמר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז [בר', מט,ז], ופשוטו שלא חששו מכך שיתקבצו העמים מסביב ויכו את בית יעקב, כפי שחשש אביהם[8]. והמרגלים אמרו על יושבי הארץ: אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ [במ' יג,כח]. וכוונתם שיושבי הארץ נחושים לשמור על נחלתם בכל תוקף ובכל מחיר.

והמלכות עצמה נקראת עוז, כמו שמצאנו אצל ראובן שאביו אמר לו בשעת הברכות: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז [בר' מט,ג]. ודרשו חכמים שהיה ראוי שיהיו לו כהונה ומלכות וכמו שכתב רש"י שם:

יתר שאת - ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים: ויתר עז - במלכות, כמו (ש"א ב י) ויתן עז למלכו.

ונדמה שמן הפסוק משירת חנה שהביא רש"י כראיה לכך שהמלכות קרויה עוז, ניתן ללמוד משהו על עניינו של העוז הנדרש מן המלך. הפסוק נראה כסותר את עצמו, בתחילתו הוא מדבר על ישועת שמים ובסופו הוא מדבר על עוזו וגבורתו של המלך:

ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ [ש"א ב,י].

ונראה, שעיקר כוונת הפסוק היא שאכן הקב"ה הוא זה שבאמת שובר את מריביו, אלא שהוא עושה זאת על ידי מלך ישראל ועל ידי העוז שהוא נותן לו כדי לעשות זאת. ועל כן נדרש מבני אדם להיות אמיצי לב וגבורי כח כדי להכות מכה ניצחת את רשעי האומות הבאים לפגוע בעם ה' ובנחלתו. בועז הוא זה שגילה את עוז הרוח הנדרש בתקופת הרעב והביזה ועל כן הוא גם מי שמלכות ישראל צריכה לצאת מצאצאיו.

נספח: אז דברת בחזון

בשורות שלפנינו אנו מבקשים להציע פירוש מחודש לפסוק בספר תהילים ולהבין בכך את עומקה של דרשה אחת מדרשותיהם של רבותינו בעניינו של דוד המלך.

בתהלים פט אנו מוצאים תיאור על תחילת דרכו של דוד המלך:

אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם: מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו: אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ אַף זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ [תהילים פט,כ-כב]

על המילים 'מצאתי דוד עבדי' ישנה דרשה ידועה:

א"ר יצחק: 'מצאתי דוד עבדי' היכן מצאתיו בסדום[9] [ב"ר לך לך מא,ד]

כמובן שיש מקום להבין היכן מצאו חכמים רמז בפסוקים אלו לכך שמוצאו של דוד הוא מרות המואביה שהיא מבנות בנותיהן של בנות לוט שניצלו מסדום.

ונראה שמקור הדברים הוא בפסוק שלפני כן: 'אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם'. המפרשים שיערו שחזון זה נאמר לנביאים כלשהם בימי דוד. רש"י כתב כי המדובר בגד ונתן נביאי דוד:

לחסידיך - נתן הנביא וגד החוזה: שויתי עזר - על דוד לעזור לו תמיד.

רד"ק פירש כי חסידיך הוא שמואל:

דברת בחזון לחסידך, והוא שמואל הנביא. ותאמר שויתי עזר על גבור, אמרת לו שויתי עֵזֶר ישראל על גבור והוא דוד, כמו שכתוב (ש"א טז, א): וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. הרימותי בחור מעם, כמו שכתוב (שם פסוק יג): וימשח אותו בקרב אחיו. בחור, שהיה נבחר למלוכה.

על שתי השיטות קשה שהרי לא מצאנו בספר שמואל נבואה על עזר לגיבור ועל בחור מעם[10].

ואולי אפשר לפרש, כי חסידי ה' שקיבלו חזון הם זקני בית לחם שבירכו את בועז על נישואיו לרות ואמרו:

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם [ד,יא].

ובא הפסוק בתהילים ולימדנו שדברים אלו בחזון אמרו אותו אותם זקנים, שראו שמרות ובועז עתידה להיבנות מלכות ישראל שתחבר את שבטי לאה ורחל גם יחד. ומה שנאמר בתהילים שם: 'שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר' יש לו שתי כוונות: האחת שימשיך בועז שנאמר בו 'גבור חיל' להכות את אויבי ה' וכמו שאמרו הזקנים: 'וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה', ועוד כוונה שניה יש בו שה' נתן לו 'עזר כנגדו' שהיא האשה שבאה לעזרתו של האדם וגם זה נכלל במילים: 'שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר'.

 והמשך הפסוק: 'הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם' מכוון כלפי בועז שרות בחרה בו ולא הלכה כלשון המגילה: 'אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר'. ועוד שהקב"ה בחר בו מכל עמו שהעמיד את המלכות. ועל הדבר הזה גם נתנבאו הזקנים ואמרו: 'וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם'. וקריאת השם פה הוא כמו 'ואגדלה שמך' שנאמר באברהם, ועניינו ייסוד שושלת שיצא טבעה בעולם. ובדברי הימים א יז, ח נאמר לדוד:

וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִית אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

מעתה, שפירשנו כי מה שנאמר בתהילים: 'אז דברת בחזון לחסידיך וגו'', הוא במעשה בועז וגבורתו, מובנת הדרשה על הפסוק הבא 'מצאתי דוד עבדי' שנמצא בסדום, שהרי כבר בנישואי רות לבועז כבר נמצא שורשו של דוד ורות הלא באה ממואב שבא מבנות לוט שירשו את סדום ועריה. ויהי רצון שיתקיימו בנו במהרה הפסוקים הבאים בהמשך הפרק שם [פס' כב-כד]:

אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ אַף זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ: לֹא יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ וּבֶן עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ: וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף.