בספר דניאל פרק ז' מתואר חיזיון מופלא מאוד שבו דניאל רואה ארבע חיות אימתניות המגיחות מן הים הגדול. כל חיה מתוארת בצורה מעוררת פחד ופלצות, ואנו נתמקד בחיה השלישית, הרלוונטית לחנוכה.

החיה השלישית נראית כמו נמר רומזת למלכות השלישית, הלא היא מלכות יון. מלכות יון, כפי שמובא במדרש, החשיכה את עיניהם של ישראל ואמרה להם כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל, מיוצגת כנמר. מדוע היוונים נמשלו לנמר? הנמר ניחן באומץ ובתעוזה לא רגילים. ביחס לטורפים אחרים הוא די קטן, והוא מעז לתקוף בעלי חיים הגדולים ממנו במשקלם פי כמה וכמה. הוא מסתמך בעיקר על תחבולה, מהירות וגורם ההפתעה. פעמים שהוא "לוקח סיכון" ותוקף בעלי חיים כבדים מאד, אפילו עד פי עשרה ממשקלו.

היוונים נמשלו לנמר מפני שלראשונה בהיסטוריה הגיעה אומה שהעזה לערער על תורתם ואמונתם הצרופה של ישראל בחוצפה ויהירות בלתי נסבלים. שתי החיות הראשונות שראה דניאל, נמשלו לבבל ופרס. הן שלטו בכיפה ועשו דברים גדולים מאוד, ואף פגעו בעם ישראל פגיעות קשות. בבל החריבה את בית המקדש והגלתה את ישראל מארצם, פרס חתומה על אגרת "הפתרון הסופי" וכמעט הוציאה לפועל את השמדת העם היהודי בניצוחו של המן בן המדתא האגגי צורר היהודים. אין להקל ראש בנזק שעשו ושניסו לעשות לעמנו, אולם בבואנו לעסוק בעניינה של יון – שומה עלינו לעמוד על נקודה יסודית הנעוצה בעובדה שמעולם לא קמה אומה שהציגה אלטרנטיבה לחוכמת התורה האלוקית, עד שבאה יון ובטלפיה הטמאות הגישה לעולם כולו ובמיוחד לישראל - את החכמה היוונית.

נתבונן יותר, בעוד שמצרים, אשור בבל ופרס היו אומות דלות מאד בעולמן הרוחני, ולא היו מסוגלות להציע לעולם תזה רוחנית, אלא פולחן פרימיטיבי ובזוי של עבודות זרות כאלה ואחרות, הרי שמלכות יון מציעה לעולם מגוון עשיר של מדעים, אידיאות, ודפוסי התנהגות לפרט ולחברה השובים כל לב ושכל.

למצער, רבים רבים מישראל הלכו שולל ונפלו בשבי של ההתייוונות המושכת, עד שמבקשי ה' האמיתיים היו מיעוט ועוד רגע קט הייתה כבה שלהבת ישראל חס וחלילה.

מלחמתם העיקשת של בני חשמונאי והנלווים אליהם כנגד התרבות ההלינסטית, הייתה מלחמה מסוג שעם ישראל לא הכיר מעולם. יון, בתחבולות שלה, לא ביקשה לעקור את ישראל מארצם או להחריב את בית המקדש כמו שעשתה בבל, לא ביקשה להשמיד את ישראל מבחינה פיזית כמו שביקש פרעה מלך מצרים והמן האגגי, היא ביקשה לשרוף את הנשמה, לחלן את ישראל, להמעיט בחשיבותה של התורה ולהציג מצג שוא, שכאילו יש אלטרנטיבה, שאפשר להיות אדם משכיל ורוחני באמצעות חוכמות אנושיות. במלחמה כזו האויב מזדהה כאוהב שבא להעשיר את העולם הרוחני של עם ישראל ולהראות לו את יופיה של החוכמה. בנוסף לכך, אנחנו יודעים שיש התייחסות מכילה לחוכמת יון בדרשה שדרשו חכמים על הפסוק "יפת א-לוהים ליפת וישכון באהלי שם" יפיפותו של יפת באהלי שם, והשתמשו ישראל בחוכמות ובמדע שהתפתחו ביון לצרכים שונים. אבל כאן מונח המוקש. מפני שכשאדם מקבל את התרבות היוונית על קרבה וכרעיה, אזי הוא בעצם מתקרר מאמונתו בבורא עולם ומנהיגו, מנמיך את ההתייחסות לתורה, ולמעשה מכבה את כל שלהבת הקודש ואת האמונה הצרופה. אדם זה מחלל את כל החיים הרוחניים שלו. את זה הבינו היטב החשמונאים ובראשם מתתיהו. הם ידעו שהמלחמה מול היוונים היא מלחמה קשה ביותר, על נשמת היהדות. לולי עמידתם, מסירות נפשם, והאמונה הגדולה שהייתה להם, לא בטוח שעם ישראל היה יכול להמשיך להתקיים ברוחניותו (לולי איזושהי התערבות אלוקית מיוחדת כמו שראינו במצרים שעמ"י היה על סף הכחדה רוחנית ולכן הקדוש ברוך הוא ברגע האחרון כביכול הציל אותם ממ"ט שערי טומאה).

המסר של חנוכה לדורנו הוא המסר של עזות דקדושה, החשמונאים הם אלו שעמדו כנגד היוונים, ונטלו את מידת "עז כנמר". הם היו משבט לוי, וכידוע לא חטאו בחטא העגל ולא התקררו באמונתם מעולם לכן דווקא בני חשמונאי שהייתה להם את מידת העזות כנמר היו יכולים לעמוד מול יון ולסלק את אחיזתם בארצנו ובבית מקדשנו. הם גם עשו כל מיני פעולות שמגיעות מתוך תכונה של עזות ותחבולה, והסבו אבידות כבדים ליוונים. עלינו לסגל לעצמנו את מידת העזות אבל בקדושה וזהו מה שאומר רבי יהודה בן תימא "הוי עז כנמר... לעשות רצון אביך שבשמים". אנו זקוקים לחושים חדים כדי שנשמר את הלב הבוער בעבודת השם. זה מקרין על לימוד התורה, על קיום המצוות, על המוטיבציה שלנו לשמור על חיי תורה ומצוות רעננים בצורה איכותית ומרוממת בתוך החברה המודרנית הסובבת.

בדורנו זה נושבות רוחות שמטרתן לקדם את מדינתנו ל"מדינת כל אזרחיה", שוויון בין כל העמים, טשטוש הקשר החי בין עם ישראל לארצו, לפעמים גם במעטפת של חמלה ואהבת האדם. רק מתוך לימוד מעמיק של תורה ואמונת ישראל, תוך הקפדה על בירור הדעות הנכונות, נוכל לעמוד בפני הרוחות הנושבות כנגד רוח ישראל סבא. חנוכה שמח.