במשך ארבע פרשות רצופות, הסוקרות את קורות עם ישראל בלכתם אחר ה' במדבר, ראינו את המקרים בהם כשלו חלקים מישראל בתלונות ובטרוניות כנגד ה' וכנגד שליחיו. כך בפרשת בהעלותך, בסיפור תבערה וקברות התאוה (ובמידת מה גם בסיפורה של מרים), כך בפרשת שלח לך בחטא המרגלים, בפרשת קרח בתלונות קרח ועדתו ובתלונות דתן ואבירם, ולאחר מכן בתלונת בני ישראל "אתם המיתם את עם ה'", ובפרשתנו במי מריבה ובמעשה הנחשים.

מן הראוי, בסיומה של חטיבה שכזו, להעמיק ולעיין בהוראה שיש בסיפורים אלו עבורנו.

התיחסות מיוחדת לכך מצאנו בדברי החפץ חיים (שמירת הלשון ח"ב פרק כא):

"ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום וגו'. הנה ידוע שזה היה בעת האחרונה, שנשלמה כבר מיתת מתי מדבר, והיו קרובים להיכנס לארץ ישראל. אך ע"י הסיבוב לארץ אדום שלא נתנם לעבור בארצו, אמרו שח"ו ימשך עוד הרבה שנים, וזהו שגרם להם לדבר שלא כהוגן, ונענשו מאוד על ידי זה.

וכל זה רמז לסוף הגלות שימצאו אנשים שידברו שלא כהוגן ג"כ כזה, ועבור זה יענשו מאוד. ועל כן האיש הנלבב יזהר מאוד בזה שלא לדבר תועה על ה' ח"ו."

אכן, גם בימינו, בתוך התהליך הגאולי המופלא שעובר עם ישראל, צצים מפעם לפעם עיכובים מפתיעים ובלתי צפויים בדרך. אחד כזה גם חווינו השבוע.

ישנם אנשים שמתוך כאב ההחמצה מתמלאים מרמור וטרוניא, וחדלים לראות את התהליך המופלא, ההתקדמות העצומה והטוב המרובה.

אזהרתו הגדולה של החפץ חיים מתרה בנו ומזרזת אותנו להגביה את מבטנו מעבר לכאב של החוסר, לראות ולהודות על כל אשר מגדיל ה' לעשות עמנו.

רבים הדגישו בעקבות מאורעות השבוע את הפסוקים מתוך ההלל אותו קראנו השבוע: "טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים:".

ובאמת, תיאור התשועה הגדולה שבמזמור זה מתאים באופן מופלא להתרחשויות שעברו על עמנו בשלוש השנים האחרונות. נציג כאן רק את חלקו הראשון של הפרק:

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ:

ה' לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם:

ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי:

טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם:

טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים:

כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם:

דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל וַה' עֲזָרָנִי:

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה:

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל:

יְמִין ה' רוֹמֵמָה יְמִין ה' עֹשָׂה חָיִל:

לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ:

יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי:

פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ:

זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ:

הפסוקים מרגשים ומרוממים ביותר, לאור הקורות אותנו במאה השנים האחרונות בכלל, ובשלוש השנים האחרונות בפרט.

אלא שישנה נקודה האומרת דרשני – אם התשועה שחווה עמ"י כה מופלאה, ממצב של "מיצר" נורא, כאשר "כל גוים סבבוני" שוב ושוב כדי להכריתני, ובסופו של דבר הם עצמם "דועכו כאש קוצים" במהירות מדהימה בחסדי ה', מדוע אם כן "קול רנה וישועה" קיים "באהלי צדיקים" בלבד? ומדוע רק "צדיקים יבואו"  בשער הצדק לבוא ולהודות לה', מדוע לא כולם?

התשובה ניצבת אל מול עינינו המשתאות. חרף המהפך הקיצוני של מערכת היחסים בין עמ"י לאויביו סביב החפצים להשמידו, מהפך שבקושי ניתן היה להעלותו בדמיון לפני שנים אחדות, חלק גדול מעמ"י חש באמת ובתמים כאילו הכל רע, כאילו כל מה שנעשה בשלוש השנים האחרונות "לא יה שווה דבר" ו"ירד לטמיון", ואפילו טוענים ש-מצבו הבטחוני של עמ"י "מעולם לא היה גרוע יותר".

אכן, אל מול "אהלי הצדיקים" שבהלל, מצאנו בפרשה שעברה גם את "אהלי הרשעים". תיאור זה נאמר כנגד דתן ואבירם, אשר בעקבות ההתעכבות במדבר (עי' רמב"ן ריש פ' קרח) מתריסים כנגד משה רבנו: "לֹא נַעֲלֶה! הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?? אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם! הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר? לֹא נַעֲלֶה!".

כנגד אמירות נוראות אלו מזהיר משה רבנו את עמ"י:

"סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם, פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם".

ואכן, כבר אמר החכם מכל אדם: (משלי כח, יב): "בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם".

וכתב רבנו יונה (שערי תשובה שער א אות יח): "פרוש: הצדיקים מפארים ומכבדים בני אדם על כל מעלה טובה הנמצאת בהם, ורשעים מחפשים מומי בני אדם ושגיאותם להשפילם".

נאחז אף אנו בדרכם של הצדיקים, ניכנס בשערי צדק לבוא ולהודות להקב"ה על כל חסדיו, ומתוך כך נזכה שהקב"ה ימשיך וישפיע עלינו מחסדיו, ולהשלמת תקומת ישראל והדברת כל אויביו תחתיו במהרה.