בפרשתנו אנחנו נפגשים עם תופעה מופלאה. אדם מאומות העולם, מתגלה כמי שמכיר דברים עליונים, יודע נבואות ונסתרות. חז"ל דרשו על הפסוק בסוף התורה: "ולא קם נביא בישראל כמשה" – בישראל הוא דלא קם, אך באוה"ע קם ומנו? בלעם (מדרש אגדה, בלק סי' טז)

עד כדי כך! בלעם הרשע הגיע להשגות הגבוהות ביותר שבן אנוש יכול להשיג, ודבריו נכנסו לתורה הקדושה. מה התורה רוצה ללמדנו בזה?

רש"י (במדבר כב, ה) הביא את לשון המדרש: "ואם תאמר: מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע? כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר: אילו היו לנו נביאים, חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם"

כלומר, היו יכולים אומות העולם להצדיק את מעשיהם הרעים בטענה שלא היה להם כמשה ולכן לא זכו להדרכה מוסרית כמו שזכו לכך ישראל, לכן לא מילאו אחר מה שנדרש מהם לעשות, והגיעו לאן שהגיעו...

בא הקב"ה, וסתם את טענתם. היה להם נביא בסדר גודל של משה רבנו ע"ה, עם יכולות נבואיות וידיעת הנסתרות, אולם במקום לנצל את כישרונותיו לתיקון העולם, להיטיב לבריות, לשלום וחסד, הוא בחר בחיי הפקרות ותועבה, בדרך של קללות נוראיות שבכוחן להחריב עמים שלמים, וביצירת סבל גדול.

זו קומה ראשונה. אולם, שמא ניתן לומר שיש בפרשיית בלעם לימוד גדול גם עבורנו, עם ישראל, ובמיוחד לתלמידי חכמים ומורי דרך בעם.

רבים תופסים שגדלות של תלמיד חכם נמדדת עפ"י ידיעותיו ותו לא. "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד". אכן, ת"ח צריך לדעת את התורה והלכותיה, כדי ללמד את העם את המעשה אשר יעשון.

אולם, יחד עם זה, אמרו חכמים: " כל ת"ח שאין תוכו כברו – אינו ת"ח" (יומא עב, ב). אם ת"ח יודע את התורה ולומד ומלמד, אבל התנהגותו אינה נאותה, ואין משאו ומתנו בנחת וביושר, הרי שהוא מייצג את התורה בצורה מקולקלת וגורם לעיתים אף לחילול השם.

הגמ' ביומא (פו, א) אומרת שמי שקרא ושנה ושימש ת"ח, ולא נוהג במוסריות ובדרך ארץ – גורם לשנאת התורה ולומדיה ח"ו.

אפשר לומר, שהדמות הזו של בלעם, יכולה ללמד אותנו את המסר הזה. הנה, אדם גדול, עם ידיעות עצומות ויכולות אישיות פנומנליות, מגיע לדיוטה התחתונה...

אולי התורה רוצה לומר לנו לא להתרשם ולהתפעל מכישרונותיו וידיעותיו של מי שפנימיותו רקובה.

אנו קוראים בכל שנה פרשה זו כדי להיזהר ממציאות כזו של "אין תוכו כברו", וללמוד להיות ישרים לפני היותנו צדיקים, "שהקב"ה ישר הוא, ואינו סובל צדיקים כאלו, אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות" (פתיחת הנצי"ב לספר בראשית).

יותר חשוב לשאול "מה אתה רוצה"? מה הרצונות שלך, המאוויים שלך, מהי מטרת חייך? איפה הלב שלך נמצא? ורק אח"כ לעבור לתחום הידע והכישרונות, "מה אתה יודע"?