השבת אנחנו פותחים את ספר  דברים.

בפרשתנו  משה סוקר אירועים רבים שאירעו במדבר אך כשנדקדק בהם נבחין בשינויים גדולים שעושה משה בנאומו לעומת איך שהדברים מתוארים בעת התרחשותם.

ראשית  נראה את ההבדל בפרשיית מינוי השופטים, משה מתאר בספר דברים: ' ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם  ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב.  איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים' .

אם כן נראה מכאן שהיוזמה היא של משה, והתכונות הנצרכות לשופטים הן 'חכמים נבונים וידועים'. לעומת זאת בספר שמות הדברים מתוארים אחרת, שם מציע ההצעה הוא יתרו וגם התכונות הנדרשות לשופטים הן אחרות:

'ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך. עתה שמע בקלי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים והבאת אתה את הדברים אל האלהים.  ... ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע' (שמות יח).

יש שהציעו לתרץ כי משה נוקט טקטיקה מיוחדת כדי שדבריו יישמעו. מתוך כך שמשה אינו מזכיר את יתרו כמציע ההצעה, ניתן להבין שבשעה שהציג משה את הרעיון בפני העם הוא לא אמר  שזו עצתו של יתרו, אלא תלה את הרעיון בעצמו, וממילא, גם עתה  אינו מדגישו בפתח נאומו . ייתכן שמשה ויתרו חששו שהעם יתנגד להצעה העומדת להשפיע על אורח חייהם אם הגיעה מאדם זר, שאיננו חלק מהעם ושלא חווה עם העם את השעבוד  מתחת עול מצרים. הצעה זו יכולה הייתה לרדת לטמיון אם העם היה יודע את מקורה, ועל כן משה הסתיר אותו מהעם.

אנחנו נלך בדרך אחרת, אך קודם  נתבונן בפרשיה נוספת, פרשת המרגלים אשר גם בה ישנם שינויים רבים מהמתואר בספר במדבר. וכך נאמר בפרשתנו:

'ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן. וייטב בעיני הדבר ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה. ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו:  ולא אביתם לעלת ותמרו את פי ה' אלהיכם.  ותרגנו באוהליכם וכו' '.

כאן נראה כי היוזמה היא של העם. והמסר שהמרגלים מביאים  הוא כי הארץ טובה מאד. לעומת זאת בספר במדבר הדברים מתוארים אחרת, שם היוזמה היא של ה' וכידוע מובאת שם  דיבת  הארץ שהוציאו המרגלים:

  'שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען .. אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם.  עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי ...  ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה ... והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו.  ויציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא'( במדבר יג).

רש"י פותר את הסתירה  על פי המדרש: 'שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, כמה שנאמר ותקרבון אלי כולכם וגו', ומשה נמלך בשכינה. אמר אני אמרתי להם שהיא טובה,  חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים '.

וכן לגבי דברי  המרגלים בפרשתנו  כותב רש"י כי אלו דברי כלב ויהושע שאמרו את טובתה: 'מי הם שאמרו טובתה, יהושע וכלב'.

אכן הסבר  זה מעורר מעט קושי -  היכן תשובת שאר המרגלים, והרי הרושם שהתקבל מספר במדבר הוא שהמרגלים דיברו רע על הארץ ולאן כל זה נעלם בספר דברים?  

הגמרא במסכת מגילה אומרת  שקללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרו, וביאר האברבנאל שדברי ספר דברים זה דברים שמשה אמר ואח"כ ה' הכתיב לו בתורה לכתבם, והוסיף עליו טעמים וסגנון:

'אמנם ענין הספר הזה ואמתתו הוא שמשה רבינו עליו השלום אמר הדברים האלה וביאר המצוה שנזכרו פה לישראל לצורך פרידתו, ורצה הקדוש ברוך הוא אחרי שהשלים לאמרם לישראל שיכתב בספר התורה כל זה כפי מה שאמרו משה, ואולי הוסיף בהם הגבורה טעמים ודברים בזמן הכתיבה. הנה אם כן שאמירת הדברים האלה לישראל היו ממשה רבינו עליו השלום לא היתה כתיבתה בספר התורה ממנו. כי הנה לא כתב הוא עליו השלום אותם הדברים מעצמו. כי איך יכתוב דבר מעצמו בתורת האלהים? אבל כתיבת זה כלו היה מפי הגבורה ככל דברי התורה כי הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו וישרו בעיניו דברי הציר הנאמן. ולכן אמרם למשה וסדר כתיבתם על ידו והוא מפי הגבורה כתבם לא מפי עצמו'.

מגמתו של הספר היא מצד אחד תוכחה של משה ומאידך חיזוק לדור הנכנס, המגמה החינוכית היא המכתיבה את סדר הספר. משה הינו מוכיח, ולא היסטוריון, ובגין עובדה זו הוא יכול להיות סלקטיבי בהצגת העובדות. הוא משתמש בעובדות כחומר ביד היוצר וכדרכו של יוצר הוא מעבד את החומר בהתאם לתכניותיו ולמגמותיו. מתוך כך ברור מדוע משה פותח את דבריו בחטא המרגלים אף שקדמו לו חטאים אחרים, והקשה שבהם חטא העגל, כי חטא זה הוא שגרם לדור יוצאי מצרים שלא יבואו לא"י. תפקידו של משה  ללמד את בני ישראל, ולכן גרסתו של אירועי המדבר כוללת מסרים חינוכיים לעתיד.

ייתכן להסביר כך את השינויים בחטא המרגלים. כפי שרש"י הביא, היוזמה המקורית  הייתה של העם וה' נענה לפנייה שלהם, אך כאן מגמתו של משה הייתה להבליט את חלקו של העם בחטא ולכן הוא משמיט את הצווי האלוקי. ייתכן שבשל כך  משה מדגיש את אמירת המרגלים כי טובה הארץ כי זה דבר שעליו הסכימו כולם, יתר הדברים היו פרשנות של המרגלים. וכך כותב הרש"ר הירש: 'כולם היו תמימי דעה שהארץ היא משובחת, וגם הפירות שהביאו בידיהם העידו על כך. כל השאר היה רק הרושם הסובייקטיבי שקומת הענק של התושבים עשתה על קטני האמונה. אילו הייתה רוח נכונה בלב העם, היו שומעים מסיפור המרגלים רק את שבח הארץ, וכל השאר לא היה משפיע עליהם כלל'.

התיאור של משה  מדגיש את חלקו של העם כולו בכישלון הגדול שבא בעקבות הדיווח של המרגלים, ומקצין אותו על ידי הפחתת אשמתם של המרגלים. לא עשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ הם שחשובים כעת, אלא סירוב העם כולו לעלות ולרשת את הארץ. דומה כי המסר בדברים הוא שגם לוּ הביאו המרגלים דיווח אובייקטיבי לחלוטין, היו בני ישראל מגיבים כמתואר בפרשתנו; לפיכך נענש הדור כולו, ולא נכנס לארץ.  בעוד שבסיפור המרגלים בפרשת שלח המרגלים הם הגיבורים הניצבים על הבמה כדמויות ראשיות בפרשה, הרי שמשה בנאומו בפרשת דברים מתמקד בחטא העם ומציב תחת אור הזרקורים את העם ואת התנהגותו בפרשת המרגלים.

ייתכן להסביר בדרך זו את השינוי גם במינוי השופטים. המדרש באיכה רבה(פרשה א')- ' ג'  נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה. משה אמר  איכה אשא לבדי, ישעיה אמר איכה היתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד'.

ונשאלת השאלה מה הקשר בין ה'איכה' של משה לזו של ירמיה ולזו של ישעיהו? האם רק קשר מילולי יש כאן?

המדרש מדבר על איכה אשא לבדי טרחכם משאכם וריבכם- אולי המדרש רוצה לומר כי ניצני החטא שהביא לגלות מהארץ נמצאים כבר כאן במדבר. חוסר האהבה והשלום, וקטנוניות המריבות הם שעתידים להוביל למצב הנורא המתואר בתוכחה הגדולה של ישעיה: ' איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים. שרייך סוררים וחברי גנבים '.

ייתכן לפי זה שמשה בקטע זה אינו מזכיר את עצת יתרו, כי לא על מינוי שופטים מדבר כאן משה. לאחר שמתאר את המצב הירוד של העם והטרחה שמטריחים את הדיינים - הוא  מוכיח את העם.  הבעיה הייתה לא רק במערכת השיפוטית אלא בהנהגת העם באופן כללי. מסתבר אפוא, שעל אף שיוזם רעיון הקמת מערכת המשפט היה יתרו, הביצוע בפועל היה שונה במידה רבה. משה הבין שהבעיה למעשה הרבה יותר רחבה מכפי שצייר אותה יתרו, ולכן לא נזכר שמו של יתרו בפרשתנו. יתרו, שהתייחס דווקא למערכת המשפט, הדגיש את הצורך בבחירת אנשים בעלי סגולות שיפוט מיוחדות: "אנשי חיל, יראי א-לוהים, אנשי אמת, שונאי בצע". משה, לעומתו, חיפש אנשים הראויים להיות מנהיגים, ועל כן הדגיש את הצורך באנשים "חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם".

למדנו מפה שכפי שזה היה שורש החורבן כן הוא שורש הבניין. התיקון הגדול יהיה במנהיגים שירוממו את רוח העם.

 שנזכה לכך במהרה בימינו!