יצר טוב ויצר רע
הרב שרון יוסט
משחר ההיסטוריה נאלצים בני אנוש להתמודד עם היצר הרע.
רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר: "הנה טוב מאד" זה יצר טוב, "והנה טוב מאד" זה יצר רע (בראשית רבה (וילנא) פרשה ט סימן ז).
וכן בפרשת נח נאמר במפורש: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
מה הפתרון?
אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר: אמרו בלבבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר: על משכבכם; אם נצחו - מוטב, ואם לאו - יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה (ברכות ה ע"א).
האם אפשר להילחם ביצר הרע? היכול אדם להיאבק בעצמו?
רבי ישראל סלנטר אומר שישנם שני סוגים של יצר הרע. ישנו יצר הבא מתוך האדם עצמו, ממידות רעות, כגון גאווה וכבוד. וישנו יצר הבא מחוץ לאדם, מניסיונות, כגון קושי בפרנסה וכדומה.
מובן מאליו שכל אחד מאיתנו מחויב לעסוק בתיקון מידותיו, ועל ידי כך למנוע את הניסיונות הבאים מחמת המידות, אך לעיתים נתקל האדם בניסיונות חיצוניים קשים מאוד. ומה יעשה אז?
דייקו חכמים בדבריהם 'יעסוק בתורה', ולא אמרו 'ילמד תורה'. מה ההבדל?
בפרשתנו אנו קוראים על חפירת הבארות על ידי יצחק אבינו:
וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו: וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים: וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ: וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה: וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב יְקֹוָ֛ק לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ (כו, יח – כב).
המפרשים מסבירים שלשון הִֽתְעַשְּׂק֖וּ פירושה ערערו, אך יש מי שמפרש שהכוונה כפשוטו, שהם היו מעורבים איתו בפן השלישי.
לדידן, 'לעסוק בתורה' עניינו להיות מעורב לגמרי בתורה, ולא רק ללמוד אותה מבחינה עיונית.
משל למה הדבר דומה, לשכיר העובד בחנות או במפעל, שכל עניינו לעשות את התפקיד המסוים שהוטל עליו ותו לא. לעומתו, בעל הבית עסוק וטרוד כל הזמן בהצלחת החנות או המפעל בכל התחומים. הוא ממש מעורב בעסק.
התורה היא "העסק" שלנו, היא צריכה להיות בלבנו כל הזמן, "אמרו בלבבכם".
אך לפעמים עסק התורה לבדו אינו מספיק, וצריך גם תפילה:
וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽ-ה' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ (כה, כא).
ואם גם זה לא עוזר, אזי "יזכור לו יום המיתה, שנאמר: ודמו סלה".
וקשה מאוד לאור זה להבין את התנהגותו של עשו, שהרי במו פיו הוא מזכיר את יום המיתה:
וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה (כה, לב).
עשו זוכר את יום המיתה ועדיין לא שב בתשובה? ולא עוד אלא שהוא מוכר את בכורתו עבור נזיד עדשים? איך יכול אדם למכור את בכורתו עבור אוכל? האם מוכרים יהלום עבור כמה פרוטות?
אומרים בעלי המוסר, שהזכרת יום המיתה אינו מעשה סגולי העובד אוטומטית, אלא הוא תלוי באדם. זיכרון יום המיתה מחזק באדם את הידיעה שהוא הולך להיפרד מכל מה שהיה לו בעולם הזה! השאלה הגדולה היא, מה הייתה מגמתך ותכליתך בעולם הזה? אם כל חפצך היה להתעלות ברוחניות ולעשות נחת רוח ל-ה' יתברך, אם כן עכשיו תרצה להגביר את זה כמה שיותר. אבל אם עיקר חייך היו התאווה, הממון, הכבוד וכל שאר תענוגי העולם, ממילא "אכל ושתה כי מחר נמות" היא המסקנה.
עניינה של הבכורה היא המשך דרכו של האב. עשו אינו מעוניין להמשיך את דרכו של יצחק אביו, אלא לסלול לו דרך חדשה שעניינה תענוגי העולם, לכן 'ויבז עשו את הבכורה'.
עשו הוא בנו של יצחק ונכדו של אברהם, מי לא היה רוצה ייחוס כזה? אך גם הייחוס המושלם ביותר לא יעזור לאדם שבוחר לסמא את עיניו במו ידיו, וכמאמר החסיד רבינו הרמח"ל:
כי אולם חסרון השמירה מפני העורון הטבעי או מפני העורון הרצוני דהיינו סתימת העינים בבחירה וחפץ, אחד הוא (ספר מסילת ישרים פרק ב).
יהי רצון שנזכה תמיד לראות את האמת ולבחור נכון
השיעור ניתן בב' כסלו תשפ"ז
קוד השיעור: 9698
לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:

.jpg)

.jpg)
