"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו'". המשמעות הפשוטה היא החובה להעמיד דיינים כדי לשפוט בין איש ובין רעהו, ולהודיע את חוקי האלוקים ואת תורותיו. אך יש בזה גם משמעות נוספת, שבעלי המוסר דברו על כך רבות, והיא, שהאדם מצווה להיות שופט על ענייני עצמו, ומתוך שיקול דעת לבקר את עצמו בכל זמן, ובכך האדם שופט את עצמו. ולא לחינם נקראת פרשה זו לעולם בתחילת חודש אלול, כי מתקרב זמן המשפט, וע"כ צריך האדם להעמיד עצמו בפני כס המשפט, לפני שהקב"ה יעשה זאת ביום הדין. וזה עצמו שהאדם שופט את עצמו ומשים עצמו כדיין, הוא תחילת תהליך התשובה.

אלא שכל בקורת גורמת לאדם אי נעימות, "וחטאתי נגדי תמיד", מציגה את האדם בפני עצמו באור שלילי, וגוררת ניסיון של בריחה, ומכניסה את האדם לדיכאון, וע"כ נחשבת התשובה תמיד כדבר מכביד, מדכא ולא טבעי.

אך באמת, "המחשבה העצבנית, שבאה מתוך הקשר אל עומק התשובה, היא מקור השמחה. התכונה היסודית של התשובה היא ההשערה בגודל השלמות העליונה של האלוקות, ומתוך כך העוונות בולטים הרבה מאוד. "שתה עוונותינו לנגדך, עלומינו למאור פניך", וכיוון שמרגישים, שההרגשה של החטא בכל אופן באה היא מתוך ההבהקה האלוקית על הנשמה, מתמלאים מזה הרעיון עצמו גיל וגודל אין סוף, וחדות השמחה הולכת ומתגברת יחד עם דכאות הלב של לבוש הנפש, העומדת בדרגת התשובה" (אורות התשובה טו, ט). דווקא מתוך הקרבה לאלוקים, מובלטת יותר עוונותיו של האדם. העוונות משרות על האדם דיכאון, אך קירבת אלוקים מביאה לידי שמחה.

"התשובה אינה באה למרר את החיים כי אם להנעימם" (שם טז, ז). ואף שהאדם עדיין שקוע בבוץ ואינו יודע לצאת ממנו, מ"מ עצם השאיפה להשתחרר מן החטא מביאה לתחושה של אושר. "בעת שהוא הולך ומשוטט ברעיון הבוער באשר של חרטה גמורה על כל חטאיו ופשעיו, בעת שנשמתו מתפרקת באהבה על הוד הקדושה והשלמות, מתרפקת על דודה יוצרה ומחוללה וכו', ואע"פ שהוא מתלבט מאוד איך להוציא את רגליו מתוך הבוץ של החטאים, אע"פ שלא נתברר לו כלל וכלל איך מתקנים את העבר כולו, אע"פ שהדרכים המעשיים אינם עדיין כלל סלולים לפניו, ואבני נגף הם מלאים, אבל הרצון להיות טוב- זהו רוח גן עדן אלוקים, המנשב בנשמה וממלא אותה אושר אין קץ, עד אשר גם אש הגיהנום של הצער העמוק, מתהפך גם הוא לנחל עדנים" (שם ד).

באגרת שכתב הרב קוק זצ"ל בחודש אלול לתלמידיו כתב בזה"ל: ברצוני לזרז בזה למזורזים, שכמותם ירבו בישראל, ולהזכירכם את הדברים היסודיים של אופני ההכנה אשר אנו צריכים לעסוק בה, להשלמתנו האמיתית בצאת השנה, ולהכין עצמנו לאור ימי הקדש וכו', יום הזיכרון, ימי התשובה בכלל, ויום הקדוש יום הכיפורים, וימי השמחה, חג הסוכות ושמחת תורה הבעל"ט בעז"ה וכו'.

הכנת ימי אלול לא באו רק להשרות יראה ופחד, אלא מתוך הפחד של קרבת אלוקים, להגיע אל השמחה, מימי אלול ימי התשובה, להגיע אל השיא- שמחת תורה. וכבר אמרו חסידים, שכל ימי אלול, ר"ה ויוה"כ וחג הסוכות, אינם אלא הכנה ל"אתה הראית" בליל שמחת תורה.

(פורסם בענבי הכרם # שופטים תשס"ג)