בתחילת פרק לב אנחנו מוצאים  את שבט  ראובן וגד ניגשים אל משה בבקשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי-

' וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:

 עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן'

ואילו בסוף  הפרק כשבפועל נותן להם משה את חלקם הרי שבאופן פתאומי  מצטרף אליהם גם חצי שבט המנשה-

' וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי '

ונשאלת השאלה מניין פתאום הגיע חצי המנשה   והצטרף אל שני השבטים האחרים ואם כבר הגיע  מדוע לא כל השבט הגיע לדרוש את חלקו?

נציע ארבעה  תירוצים שהובאו בפרשנים לשאלה זו-

הרמב"ן פירש  שאכן שבט מנשה כלל לא התכוון לבקש חלק זה בארץ ולכן בתחילה הגיעו ראובן וגד בלבד  אך כאשר ראה משה שחלק זה הוא גדול מאד עבור שני שבטים הציע מי ירצה להצטרף עמהם , ראו חלק מבני שבט  המנשה  כי הארץ רחבה ויש מקום רב להתפתח  ואז חלק מהשבט חמד שטח זה ובאו בבקשה להצטרף-

רמב"ן לב, לג-

(לג) ולחצי שבט מנשה בן יוסף - מתחלה לא באו לפניו  שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים ראה שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם:

לפי הרמב"ן משה הוא שגרם לחצי שבט מנשה להצטרף אל בני ראובן וגד משום שחשש למיעוט אוכלוסייתם בארץ רחבה. מה שטוב למקנה לא בהכרח טוב לבעלי המקנה וללכידות החברתית והלאומית.  

כנראה זו הנקודה שרמב"ן מבקש להדגיש ולחדש: יחסו של משה לבקשת בני ראובן וגד לנחול בעבר הירדן עבר שלושה שלבים. מכעס גדול בשלב הראשון, להשלמה עם התְנָיָה בשלב השני ולדאגה באשר לעתידם (דאגה שהוכחה כנכונה לאורך הזמן) בשלב השלישי – מה שלא נזכר כלל בתורה.

הסבר אחר ישנו ב'העמק דבר', לפי  הנצי"ב  משה זיהה את כוח התאווה לממון של שני השבטים ראובן וגד שהקדימו ממונם לטפס  , צפה משה וחשש מה יהיה באחריתם , משה יודע שהם יהיו רחוקים מהמרכז הרוחני- תורני בעם ישראל וממילא רואה צורך לשלוח איתם מעין 'גרעין תורני' בדמות שבט מנשה שהם חכמי תורה שישפיעו ויפיצו תורתם בתוך השממה-

העמק  דבר , דברים ג,טז-

'דבשביל שראה משה רבנו דבעבר הירדן כוח התורה מעט  על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי ארץ באור כוח שלהם, וכתיב (שופטים ה, יד) מני מכיר ירדו מחוקקים, היינו גדולי תורה ראשי ישיבות, והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן, ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו… ודבר זה היה ידוע לכל ישראל באותה שעה, ואח”כ סיפר להם העניין כמה השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה, ומזה ילמדו לדורות להשתדל לדור במקום תורה דווקא, כי בזה תלוי חיי ישראל'

ובכך מסביר הנצי"ב מדוע הם לא היו חלק מהתנאי שנעשה רק עם  שני השבטים שכן משה ביקש מהם עזרה.

במקום בו האמונה רופפת,  במקום בו הזרם לוקח למקום אחר יש צורך במשגיחים רוחניים  במושגי ימינו שבט מנשה היו 'גרעין תורני' או 'שליחי חב"ד' הנשלחים לקהילות לחזק ולהחדיר את התורה.

ובזה ייתכן אולי להסביר מדוע נשלחו רק חצי שבט כי  כששליח נשלח לקהילה מרוחקת יש סכנה שלא רק ישפיע אלא יושפע אבל אם נותר עורף משפחתי מאחור קרוב יותר למרכזים הדתיים של האומה הרי שהקשר בין שני חלקי השבט יחזק גם את החצי שבחוץ.

ויש כאן מסר גדול   מצד אחד כמה חשוב שידור אדם  במקום תורה,  במקום שאנשי תורה משפיעים ומובילים את  האוירה, ומאידך  גם ההולכים  להשפיע בסביבה שונה זרה  צריכים לשמור  על הקשר עם מרכזי רוחני חזק - ממנו ניתן  לשאוב כוחות לא להיות מושפע.

הסבר השלישי , ניתן ללמוד ממה שקרה בסיום ספר יהושע שם אנו מוצאים את שנים וחצי השבטים מקימים מזבח ולטענת המשלחת שבאה מהארץ בשם כל ישראל ,משיבים שנים וחצי  השבטים כי המזבח נועד  לעדות שהם  חלק מאותו עם  שכולנו עם  אחד ושלא יהיה מצב שבעתיד יטענו הדורות הבאים כי שני עמים יש כאן.

ייתכן שמשה גם פה רואה למרחוק, משה חושש מהפירוד  שעלול להיווצר בעם , הנה שני שבטים חיים רחוק מכל העם , מבודדים להם כשאין קשר ואין תקשורת ביניהם זה יכול להוביל למצב של ניתוק שני שבטים מכלל האומה,  משה מבקש למצא דרך לשמר על האחדות ומבקש שבט שיהיה מוכן לחלק עצמו  חציו כאן וחציו שם ,כששבט מחולק בוודאי הוא ישמור על אחדותו שכן יש ביניהם קרבה משפחתית ובוודאי יש תנועה מתמדת בין שני חציי השבט וממילא זה עצמו ישמור על האחדות והשלום בין שני חלקי העם.

כאשר מתוך אותו שבט חלק מהמשפחות גרות פה וחלק שם, לא ניתן לומר שאין זה אותו עם. יש חיבור טבעי – נוסעים לשמחות, לאירועים ולביקורים, וממילא מתחזק הקשר בין שני חלקי העם. דווקא הפיצול בין שני חלקי השבט יתרום לאחדות בעם

ומכאן נלמד מה כוח האחדות והשלום  בעם  עד שהיה מוכן שבט לחלק את עצמו ובלבד שיישמר השלום והאחדות בעם.

הסבר רביעי ניתן להסביר  על פי הפסוקים בספר דברים- 'אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי: וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן … יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד'

 ונשאלת השאלה מתי ארעו ארועים אלו שיאיר לקח את כל חבל ארגוב? מובא בתלמיד הרס"ג-

'ומכיר אבי אמו היה ראש ואב לגלעד, ויאיר תפש לגלעד אחריו, לפיכך נקרא על שם אבי אמו ועל שם הנחלה שתפשו בימי שלטנותו של יוסף שהיה מלך על הארץ… ולכך נתאוו בני מכיר לשבת בארץ הגלעד, ובתפושת אביהם נתנה משה להם, וגם יהושע נתנה להם. דע לך באר היטב, כי אותם הדברים של חומש של מכיר ויאיר ונובח – ספורות לשעבר הן [=סיפורים מן העבר ולא מה שהתרחש בזמן יציאת מצרים אלא הרבה קודם לכן], כי מכיר ויאיר ונובח לא לקחו כלום במדבר וכשמת יוסף ואחיו, נתחזקו ויקחו גשור וארם שהיו גויים, ותפשו את חוות יאיר'.

כלומר בזמן ישיבתם במצרים יצאו בני יוסף למסעות כיבוש בארץ וכבשו חלק  מעבר הירדן המזרחי ועכשיו בבוא בניהם ובני בניהם לארץ ביקשו את נחלת אבותם

 וכך כתב בפירוש  הרד"ק בספר יהושע- 'כלומר לפי שהיה הוא בכור יוסף ומכיר היה בכורו והיה איש מלחמה, זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד. כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה, אבל חצי שבט מנשה לא היה לו אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ. וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן. ובעבורו רמז משה בברכתו: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים ינגח יחדיו'.

חצי המנשה הצטרף לבקשה אבל ממניעים אחרים לגמרי, התנחלות בנחלת אבות זו הייתה מגמתם וזה שעמד בבסיס בקשתם.

יהי רצון שנזכה לגאולה הקרובה לקיבוץ כל היהודים לארצם  מתוך אחדות בעם ומתוך תורה המשפיעה על כל חלקי העם!