עם תחילת הפרשה אנו קוראים על הגזרה הנוראה של פרעה כנגד ילדי ישראל, ועל הגבורה האדירה של המיילדות העבריות, שיראו את ה' ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים – ותחיינה את הילדים.

המיילדות שפרה ופועה, שחז"ל מגלים לנו שהן יוכבד ומרים (כמבואר ברש"י בחומש), עמדו באתגר הקשה, תוך סיכון חייהן, והמשיכו ליילד את נשות ישראל ובכך להביא להמשך ילודת הזכרים.

בהמשך מובא שכרן:

 "וַיֵּיטֶב אֱ-לֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד: וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים"

מסביר רש"י, בשם חז"ל:

מהו הטובה ויעש להם בתים - בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א). כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה.

שכרן של המיילדות הוא שהן תזכנה לבתי כהונה לויה ומלכות.

שואל הרב מבריסק: הלא ידוע כי דרכו של הקב"ה בהנהגת הגמול היא מידה כנגד מידה. ה' נותן שכר ולהבדיל מעניש את האדם בהתאם לפעולתו ולמעשיו, כפי שמובא בירמיה: "לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". גם הרמב"ם בהלכות שבת כותב את הדברים הבאים: "הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם". בדרך זו יש חינוך והדרכה ולא רק ענישה סתמית או לחילופין תגמול שאינו קשור למעשה.

אם היו שואלים אותנו, מסתבר שהיינו אומרים שהגמול עבור החייאת הילדים והשמירה על חייהם הוא אריכות ימים, ברכה בפיריון ובילודה או דברים שקשורים לעניין זה.

אם כן, איפוא, עלינו לברר, כיצד בתי כהונה לויה ומלכות זהו הגמול ההולם למעשיהן של המיילדות?

והתשובה, אומר הרב מבריסק, מבוססת על ההלכה במסכת יבמות בעניין גוי הבא על בת ישראל ל"ע, שהדין הוא שהוולד יהודי וראוי לבוא בקהל. אע"פ שאביו גוי אולם זהותו של אדם כיהודי תלוי באמו. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה.

לפי זה, לו יצוייר, חלילה, שהמיילדות היו נענות לדרישתו האכזרית של פרעה, ולמרבה הצער היו נאלצות להרוג את הזכרים ולהחיות הנקבות – הרי שעם ישראל היה יכול עקרונית להמשיך להתקיים, כי אם אותן נקבות היו נישאות למצרים הרי הוולדות היו כשרים לבוא בקהל.

אולם, יש לדעת כי מוסד המלכות הכהונה והלויה מושתתים על משפחת האב. כהן הוא מי שאביו כהן בדווקא, וכן לוי הוא מי שאביו לוי, וכמובן רק מי שאביו משבט יהודה יכול הוא להתמנות למלך.

הדרישה של פרעה הייתה מביאה בראש ובראשונה להשמדת הכהונה הלויה והמלכות מעם ישראל, גם אם תינוקות יהודיים היו יכולים להיוולד מבנות ישראל שהיו ניצלות מכח הפקודה "ואם בת היא וחיה".

נמצא, שהמיילדות העבריות, שמסרו נפשן על החייאת הזכרים, שימרו עבור הקב"ה ועבור עם ישראל על שלשלת הכהונה והלויה והמלכות ובעצם את כל הסגולות הקשורות לקביעה עפ"י האב, כמו שכתוב "למשפחותם לבית אבותם", וכשכר עבור המעשה, זכו ששלושת הבתים הללו יהיו מצאצאיהן של יוכבד ומרים.

ממילא מובן היטב שהשכר שלהן הוא מדוייק בתכלית והוא באמת מידה כנגד מידה על השתדלותן וכל דברי ה' אמת וצדק.