בסוף פרשתנו מתואר חטא דור הפלגה. ומבואר שהיה חטאם גדול עד כדי כך שפחד הקב"ה כביכול מההשלכות הנפסדות שיצאו ממנו, וכמו שכתוב (י"א:ו'), "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות." אבל קשה שהרי לא מפורש בפסוקים במה חטאו. לא כתוב אלא שרצו לבנות עיר ומגדל וראשו בשמים, ולעשות לעצמם שם, ולא ברור מה פשעם ומה חטאתם עד שפחד הקב"ה ממעשיהם והפיצם על פני כל הארץ?

ביאר הספורנו דכוונת בוני המגדל היתה לעשות לעצמם ע"ז באותו מגדל, ושיהיה אותו מגדל ועירה גדולים מכל מקום אחר בעולם, עד שיחשבו כל העולם שאותו ע"ז הוא אלהי האלהים. ועל ידי זה, ידרשו כל בני אדם לאותו מקום, ויצא מזה שהמולך באותו מקום ימלוך על כל העולם כולו. והחטא בזה היה שמאחר שכולם דורשים לאותו ע"ז, ואין דעה חולקת, לעולם לא יבאו בנ"א לחשוב מחשבות חדשות ולא יבאו להכיר את הקב"ה. ולכן הפיץ הקב"ה אותם ובלל את לשונם כדי להוליד בהם דרכי חשיבה שונות, ועי"ז תתקיים אפשרות שיגיעו לאמונה הנכונה.

הרי מבואר מדברי הספורנו שעיקר חטאם של דור הפלגה היה זה שיצרו מציאות שבה כולם חושבים באותה דרך חשיבה, ושלא הניחו מקום לדעה חולקת. זה שעבדו ע"ז לא היה החטא העיקרי, כי אף על פי שהיה בזה חטא, מ"מ אם היו לכה"פ עובדים לע"ז שונות היה אפשר שע"י המחלוקת שביניהם יתגלגלו הדברים ויכירו את האמונה הנכונה. אבל מאחר שיצרו מציאות שאינה מניחה מקום לדעה חולקת, לא היה קיימת אפשרות כזאת, ומציאות כזאת א"א לה להתקיים.

גם הנצי"ב הלך בכוון הספורנו, אבל ביאר באופ"א קצת. גם הוא הדגיש שהחטא היה בזה שכולם היו באותה מחשבה. במילים שלו: "דלא משום איכות הדברים התעורר הקב"ה, כי אם בשביל שהיו אחדים, יהיו מה שיהיו." וקבעו אנשי דור הפלגה שכל מי שאינו מאמין כאמונתם ואינו חושב כמחשבותם דינו למיתה. וזהו הטעם שהשליכו את אברהם אבינו לכבשן האש. הרי אברהם לא הסכים לדעותיהם, והוליד מחשבות חדשות, וזה היה נגד החק של דור הפלגה. וכתב הנצי"ב שזה דבר שיבא להשחית את הישוב לגמרי שהרי בהכרח לא כל האנשים יחשבו באותו אופן, ואם כל זמן שיחשוב מישהו שלא כמחשבותיהם ידונו אותו למיתה יבאו להשחית את ישוב העולם.

היוצא מדברי המפרשים הנ"ל שעיקר חטאם של דור הפלגה לא היה במהות החטא, אלא בזה שקבעו מציאות שחייבה את כולם לחשוב באותה דרך חשיבה. במשנת הספורנו, החסרון בזה הוא שעל ידי זה אי אפשר שיכירו בני אדם את האמת בעולם. ומדבריו יש ללמוד שלא רק לגבי דור הפלגה הדברים אמורים, אלא בכל ישוב וישוב חשוב הדבר שיניחו מקום לדעות חולקות ולרעיונות חדשים שאם לא כן אם יהיו טועים בני אדם במחשבותם לעולם לא יכירו את הטעות שלהם. אף בין אנשים שאינם עובדים ע"ז, אלא שואפים לעבוד את ה' באמת ובתמים, ע"כ קיימת אפשרות שלא מכירים את האמת הנכונה באיזה דבר. ועל ידי משא ומתן של דעות שונות ומחלוקת לשם שמים תתקיים אפשרות שייטיבו את מחשבותם. וממשנת הנצי"ב מבואר שזה שיש דעות שונות בין אנשים הוא מטבע הבריאה, וא"כ מן ההכרח שכל ישוב וישוב יניח מקום למחשבות שונות ולדרכי חשיבה שונות. וישוב שאינו עושה את זה יבוא לידי הפסד שא"א לנהל מציאות שבה כולם חושבים באותה מחשבה.