שנת תרס"ה (1905) נחשבת לשנת הפלאות של אלברט איינשטיין, שנה בה הוא שינה את הידע שיש בידינו על הפיזיקה ואת היחס לזמן.

איינשטיין גילה שגם הזמן הוא יחסי, הוא תלוי במהירות ובכח הכבידה (על פי תורת היחסות הפרטית, ולאחריה הכללית).

כשאדם נמצא במהירות גבוהה ובשדה כבידה חזק, הזמן מתארך ועובר לאט יותר.

לי היה נראה שזה מוכיח שאיינשטיין לא היה בצבא, אילו היה עושה שמירה, הוא היה מגלה שהזמן מתארך ועובר לאט לא רק במהירות גבוהה, אלא גם בעמדות השמירה...

אמנם היהדות חידשה חידוש הרבה יותר גדול, הזמן יחסי לא רק ביחס לאורך שלו, אלא ביחס למהות שלו. הזמנים אינם שוים, יש זמן רגיל ויש זמן בעל משמעות קדושתית.

היהדות נתנה מתנה לעולם, לא רק יום רודף יום, אלא יש מחזוריות של שבוע שבשיאה השבת, יש יום מנוחה.

אע"פ שגוי ששבת חייב מיתה, גם הגויים הבינו שצריך יום מנוחה.

השבוע אנחנו נפגשים עם עוד מתנה שקשורה לזמן, וזה החודש:

"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה".

ושני עניינים התחדשו בפסוק זה, ורש"י מציין אותם:

"הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש.

ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי"

בראש חודש היו נוהגים לערוך סעודה (כמבואר בשמואל א-כ) וזהו "זמן כפרה לכל תולדותם"- לכל מעשיהם.

מצות השבת הוכרה ביום השביעי לבריאת העולם, בזה שהקב"ה נח ביום השבת, אמנם למצות "החדש הזה לכם" אנו מחכים כבר מתחילת בריאת העולם.

רש"י הראשון על התורה כתב שהיה ראוי להתחיל במצוה זו:

"בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

ויש לתמוה בתרתי:

1. לכאורה המצוה הראשונה צריכה להיות סמל ודוגמא, ויש הרבה מצוות שניתן לחשוב עליהם כראויות לשמש כמצוה הראשונה: שמירת שבת, "ואהבת לרעך כמוך", קריאת שמע ו"אנכי ה' אלוקיך", ומדוע נבחרה דווקא מצות קידוש החודש להיות המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, מצוה שאינה נראית כמצוה מרכזית בתרי"ג המצוות.


2. גם יש לתמוה על המיקום של המצוה בסדר הפרשה.

הפרשה פותחת במכות השמינית והתשיעית (ארבה וחושך) וממשיכה עם ההכנות למכה העשירית, לפני המכה העשירית התורה מצוה על שאילת הכלים ועל קרבן פסח, ובין שני הציווים הללו מופיעה מצוות קידוש החודש.

וצ"ע, מה מקומה של מצוה זו כחלק מההכנות לקראת היציאה ממצרים?

בפשט הדברים ניתן להציע סיבה טכנית מדוע מגיעה מצות קידוש החודש דווקא עכשיו,

מיד לאחר מצות קידוש החודש משה רבינו מצוה את בני ישראל "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית", ולכן מבחינה טכנית  צריך לדעת מה התאריך שממנו סופרים.

כאשר יוצאים ממצרים חייבים סדר, והביטוי של הסדר זה הזמן.

בלי זמנים מוסכמים קשה מאוד לארגן עם שלם.

הדבר הראשון שמלמדים את החיילים בצבא זה "תפתח שעון"- דהיינו זמנים.

אמנם נראה שיש הסברים נוספים.

פשט המצוה הוא שהחודש הראשון יהיה ניסן, עד עכשיו מנו לבריאת העולם כי זה זמן היסוד, ועתה מצטרף לכך מניין החודשים מניסן. ונראה שהמסר מהספירה החדשה הוא שעכשיו, ביציאת מצרים, כאילו נברא העולם מחדש.

מהות העולם בשביל ישראל ובשביל התורה, כמו שממשיך רש"י בתחילת התורה: "בראשית ברא - אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו".

ונראה שהמצוה הזאת היא חלק מהמצוות של זכירת יציאת מצרים, והפיכתנו לעם.

כאשר התורה מצוה על מנין חדש, היא אומרת שמשהו חדש מתחיל, העולם חיכה לרגע הזה כדי שיוכל לממש את ייעודו.

אמנם נראה שגם מצות קידוש החודש קשורה בקשר עמוק ליציאה ממצרים.

להוציא את בני ישראל מעבדות זה דבר אחד, אבל להוציא את העבדות מהעם זה דבר הרבה יותר מסובך.

עם ישראל התרגל במשך 210 שנה להיות במצרים, ומתוכם כמאה שנה של עבדות קשה, עם ישראל הפך לעם של עבדים, נולד למציאות כזאת שהוא עבד. ועתה צריך להפוך את הקערה ולבנות עם של בני חורין.

נראה שיש בקידוש החודש שתי נקודות חשובות, שמיועדות לבנות את תחושת החורין של העם, והאחריות המגיעה עם החופש.

1. בקידוש החודש ניתן לעם ישראל הכח לקבוע מציאות רוחנית- לקבוע את הזמנים.

המדרש (שמות רבה פרשה טו' סימן ב') מספר "ד"א החדש הזה לכם, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב (דניאל ד) בגזירת עירין פתגמא, אמר להם אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה שנא' (תהלי' נז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, וכן הוא אומר (ויקרא כג) אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו' אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן...".

כדי שהעם יהיו עצמאים הקב"ה נותן לו אחריות, ה' סומך עלינו.

והנקודה הנפלאה היא שהקב"ה סומך עלינו אפילו כאשר בי"ד טועה בחישוב קידוש החודש "הרי הוא אומר אתם אתם אתם שלש פעמים, אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין" (ר"ה כה.).

1. הגמ' בב"מ י. מביאה הלכה בהלכות פועלים שהולכת לטובת הפועל "והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום... דכתיב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים".

פועל שהשכירו אותו לעשות עבודה יכול לחזור בו באמצע היום, משום שאדם אינו עבד של בעל הבית אלא של ה' בלבד.

ר"ת מצמצם את ההלכה וכותב שרק פועל יכול לחזור בו אבל לא עובד שהוא קבלן "ויש לומר דפועל דוקא דכתיב ביה עבדי הם ולא עבדים לעבדים יכול לחזור בו, ולא קבלן".

מה ההבדל בין פועל לקבלן?

קבלן הוא מי שנשכר לעבודה מסויימת, אך הוא מחליט מתי לעבוד, אין הוא משועבד בכל רגע לבעה"ב.

לעומת זאת פועל נשכר לפי הזמן, הוא מקבל שכר לפי הזמן שעבד, והזמן שלו מכור לבעל הבית.

יתכן שקבלן עובד יותר קשה, אך דווקא פועל דומה לעבד מכיוון שגם אצל עבד זמנו לא בידו.

וא"כ הביטוי של היציאה לחירות של עם ישראל זה שמעתה עם ישראל שולט בזמן שלו.

ולכן המצוה הראשונה היא "החדש הזה לכם"- הזמן הוא שלכם, אתם קובעים את הזמן משום שאתם בני חורין.

וכך מסביר הספורנו "החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי".

ניתן להוסיף שאע"פ ששליטת האדם בזמנו היא דבר נפלא, יש בזה גם חשש גדול, מה יעשה העם עם כל הזמן שקיבל?

וזו שאלה שהעולם מתמודד איתה, ולא בהצלחה מרובה.

אנחנו נמצאים בעולם שיש בו הרבה שפע והרבה פנאי, ואנשים מחפשים מה לעשות עם הזמן שלהם.

אומר הקב"ה לעם ישראל, הזמן שלכם, אבל אתם צריכים לקדש אותו, זו מצות קידוש החודש.